ע"פ 9559/09

תקציר

פסק דין זה נובע מאירוע טרגי שהתרחש בערב יום כיפור בשנת 2007. המערער נהג ברכב שטח בחוסר זהירות ופגע בילדה בת תשע וחצי בשם טל זינו, שרכבה על אופניה, וגרם לה לחבלות אנושות. המערער, שהיה מודע לתאונה, ניסה להימלט מהמקום אך איבד שליטה על רכבו ולבסוף נתפס. הוא הורשע על ידי בית המשפט המחוזי בנצרת בשורה של סעיפים, בהם הריגה, סיכון חיי אדם, ניסיון חבלה, נהיגה בחוסר זהירות ונטישה לאחר פציעה. על המערער נגזרו תשע שנות מאסר, לצד 12 שנות פסילה מלנהוג, קנס בסך 15,000 ₪ ותשלום פיצויים בסך 50,000 ₪ למשפחת המנוח. הן המערער והן המדינה ערערו על ההחלטה. בית המשפט העליון, בדעת רוב, דחה את שני הערעורים, ואישר את הכרעת דינו וגזר דינו של בית המשפט המחוזי. דעת הרוב הסכימה כי התנהגותו של המערער הייתה פלילית ופזיזה, והדגישה כי מעשיו לא היו מעידה רגעית בשיקול הדעת אלא מעשה מכוון של בריונות והתגרות. השופט א.א. לוי הציע עונש חמור יותר, 15 שנות מאסר, בהתחשב בחומרת הנסיבות. עם זאת, השופטים ש' ג'ובראן וג' דנציגר סברו כי עונשו של בית המשפט המחוזי סביר ומידתי, בהתחשב בנסיבות, וכי אל לערכאת הערעור להתערב במקרים כאלה אלא אם נפלה טעות מהותית או חריגה מרמת הענישה הראויה. מקרה זה מדגיש את ההשלכות של נהיגה פרועה ואת אחריותם של אנשים המתעלמים מהחוק ומסכנים את חייהם של אחרים. החלטת הרוב משמשת תזכורת לחומרתן של עבירות אלה ולצורך בהרתעה, תוך הכרה בתפקידה המוגבל של ערכאת הערעור בגזר הדין.