רע"א 5793/05

תקציר

בסכסוך ארוך שנים בין אגודת בית הכנסת הגדול "שונה הלכות" לבין התאחדות יוצאי צרפת על זכויות בנייה על גג צמוד לבית הכנסת בנתניה, הוענקו לבית הכנסת לראשונה זכויות אלה באמצעות פסיקה רבנית בשנת 1975. עם זאת, ללא היתר בנייה חוקי, החלה הבנייה, מה שהוביל לעצירה ולהליכים פליליים. עשור לאחר מכן ערער בית הכנסת על כוונת העירייה להשתמש בחלקה, בנימוק של פסק בוררות, אך העירייה דחתה את טענתם. כמעט 30 שנה לאחר מכן, בית הכנסת ביקש לאשר את פסק הדין על ידי בית המשפט, ואילו העירייה ביקשה את ביטולו. בית המשפט המחוזי דחה את שתי הבקשות, בנימוק של דוקטרינת השיהוי בשל השיהוי המשמעותי בבקשת האישור והיעדר פעולה משפטית של בית הכנסת במועד. מבחינה פרוצדורלית, בקשה לאישור פסק בוררות צפויה להיות מוגשת בתוך פרק זמן סביר, ובית המשפט מצא כי חוסר המעש הממושך של בית הכנסת משמעותו נטישת תביעתם, השפעה על פעולות העירייה ותלותה בשינוי תב"ע מבלי להתחשב בטענות בית הכנסת. בית המשפט הדגיש את הצורך בתום לב פרוצדורלי והכיר באיחור בית הכנסת כפוגע בציפיותיה הלגיטימיות של העירייה. למרות שהעירייה לא הגישה ערר על דחיית בקשת הביטול, בקשת בית הכנסת לחופשה לצורך ערעור נדחתה, כך שפסק הדין לא אושר ולא בוטל בשל שיהוי פרוצדורלי והשפעתו הפוטנציאלית על האינטרס הציבורי והמינהל השיפוטי.