ע"פ 7632/17

תקציר

ניתוח משפטי של הערעור על החלטת בית משפט השלום בתעבורה בתל אביב-יפו (השופט נ' פרג-לבו), 27.9.2017 מבוא התיק עוסק בערעור של המערער על סירובו של בית משפט השלום לפסול את עצמו מלדון בשלב גזר הדין בתיק עבירת תנועה. המערער טוען כי הצהרות בית המשפט במהלך ההליך הראו משוא פנים או עמדה סופית, המצדיקה פסילה בעילה של משוא פנים משתמע ומראית-עין של חוסר משוא פנים. עקרונות משפטיים וניתוח I. דוקטרינת הפסילה השיפוטית והיעדר משוא פנים עקרון יסוד במשפט הישראלי, כמו בשיטות משפט רבות, הוא כי פסק דין חייב להינתן על ידי ערכאה ללא משוא פנים (ראו חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו; סדר דין אזרחי). פסילת שופט או שופט שלום מותרת כאשר קיים חשש סביר להטיה, בין אם ממשית ובין אם למראית עין. בהקשר של הליכים פליליים ומעין פליליים, המבחן הקוגניטיבי תלוי בשאלה האם צופה ניטרלי, המודע לעובדות הרלוונטיות, יחשוש באופן סביר מחוסר משוא פנים (ראו תקדים בית המשפט לערעורים: ע"א 344/99 בשן נ' מדינת ישראל). II. הצהרות בית המשפט וההטיה הנטענת המערער טוען כי אמירת בית המשפט במהלך הדיון - כי "הגיעה העת שהמערער יישלח לכלא" - מעידה על סופיות ומשוא פנים המערערות את תפיסת היעדר משוא פנים. עם זאת, בית המשפט הבהיר במפורש בהחלטתו כי דברים אלה מקורם בנציג התביעה ולא בבית המשפט עצמו. בית המשפט הוסיף והדגיש: - היא עדיין לא שמעה טיעונים לענישה. - היא לא הביעה דעה כלשהי על העונש. - הדברים שיוחסו לבית המשפט לא נאמרו על ידי בית המשפט, אלא על ידי נציג התביעה. בפסיקה הישראלית מייחסים חשיבות מיוחדת לשאלה אם השופט או שופט השלום מציין או משתמע במפורש מהחלטה או עמדה סופית. הערות או הערות בלבד שנאמרו על ידי נציגי הצדדים אינן מהוות הטיה מצד בית המשפט. קביעת בית המשפט כי טרם הביע עמדה עולה בקנה אחד עם אמות המידה המשפטיות שנקבעו. III. חזקת הדיוק העובדתי ונטל ההוכחה בית המשפט מסתמך על חזקות משפטיות כי התיאור העובדתי של הדיונים הוא מדויק, אלא אם כן יש ראיות משכנעות המוכיחות אחרת (ראו פרשת בשן, פוגז, מחלבות גד). המערער לא הצליח להביא ראיות מהימנות המאתגרות את תיאורו של בית המשפט או לבסס חשש אמיתי להטיה. תחושותיו או התרשמויותיו הסובייקטיביות של המערער, ללא עובדות מאמתות, אינם עומדים ברף הגבוה הנדרש כדי לפסול שופט או בית משפט מהליך (ראו עקרונות דומים בע"א 4117/14 Pugaz). IV. חדשנות משפטית ותפקידן של החלטות פרוצדורליות בית המשפט מציין כי החלטות פרוצדורליות, כולל פסיקות על דחייה, בקשות לחומר או בקשות פסילה, אינן משקפות בהכרח משוא פנים או משוא פנים. אלה מוכרים כעניינים עובדתיים ופרוצדורליים שגרתיים שאינם פוגעים בניטרליות של בית הדין אלא אם כן הם מלווים בהטיה או דעה קדומה מפורשת. הקפדה של בית המשפט על הדין הפרוצדורלי והבהרה מפורשת שלו מהווים הגנה מפני בקשות פסילה בלתי מוצדקות המבוססות על תפיסות סובייקטיביות בלבד. מסקנה ביישום העקרונות לעיל, נימוקי הערעור - המבוססים על הקביעה שבית המשפט הפגין הטיה באמצעות הערותיו - אינם מבוססים. ההבהרה המפורשת של בית המשפט כי לא הביע דעה כלשהי וההנחה כי התיעוד העובדתי מדויק תומכים בעמדה כי לא הייתה הטיה ממשית או לכאורה. חדשנות משפטית המקרה מדגים את החלתו של סטנדרט מחמיר לפסילה המבוסס על הטיה נתפסת, ומדגיש את החשיבות של ביטויים ברורים ומפורשים של הטיה או סופיות מצד בית המשפט. הוא מאשר כי התרשמות סובייקטיבית חייבת לעמוד בקריטריונים מחמירים כדי להצדיק פסילה, תוך שמירה על יעילות השיפוט ושלמות ההליכים. פסק דין סופי לאור האמור לעיל, הערעור נדחה, ומאשר מחדש את העיקרון לפיו הצהרות פרוצדורליות, אלא אם כן הן מוכיחות במפורש הטיה או סופיות, אינן מצדיקות פסילה. ניתן היום, 8 באוקטובר 2017.