רע"ב 8568/20

תקציר

אסיר, המרצה עונש מאסר של 18 שנה בגין הריגה, חבלה חמורה בנסיבות מחמירות ואישומים נוספים מאז 2007, ביקש שחרור מוקדם מוועדת השחרורים בשנת 2019. לאחר דיונים נעתרה הוועדה לבקשתו למרות התנגדות המדינה, בנימוק של שיפור בהתנהגותו של האסיר, נסיבותיו המשפחתיות ופוטנציאל השיקום. עם זאת, בית המשפט המחוזי, בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים, הפך את החלטת הוועדה בשל בעיות משמעת של האסיר, חומרת פשעיו ומידע מודיעיני המצביע על התנהגות בעייתית עכשווית. בית המשפט קבע כי החלטת ועדת השחרורים אינה סבירה ומהווה סכנה פוטנציאלית לציבור. האסיר ערער וטען כי בית המשפט המחוזי חרג משיקול דעתו וכי החלטת ועדת השחרורים מוצדקת. עם זאת, הערעור נדחה מאחר שבית המשפט מצא כי המקרה נעדר נסיבות חריגות או שאלות משפטיות עקרוניות מעבר לאינטרס האישי של האסיר. המידע המודיעיני, יחד עם גורמים נוספים, הצדיק את התערבותו של בית המשפט המחוזי, והחלטת ועדת השחרורים לא נכנסה למתחם הסבירות. משכך, לא הוצג בערעור טעם מוצדק לדיון, ובקשת רשות הערעור נדחתה.