ת"פ 62340-07-17

תקציר

הנאשם הואשם במספר עבירות, בהן שוד, תקיפה לשם גניבה, נהיגה ללא רישיון תקף ופוליסת ביטוח בתוקף, פזיזות ורשלנות. הוא הודה בעובדות האישומים הראשון, הרביעי, החמישי והשישי והורשע בהתאם. האישומים השני והשלישי היו שנויים יותר במחלוקת. באישום השני טען הנאשם כי העובדות מהוות תקיפה לשם גניבה ולא שוד. עם זאת, השופט קבע כי התביעה הביאה ראיות מספיקות, לרבות שימוש בכוח וכוונת הנאשם, כדי להרשיעו בשוד לפי סעיף 402(א) לחוק העונשין. לגבי האישום השלישי, התביעה התבססה על ראיות נסיבתיות, שכן לא היו ראיות ישירות הקושרות את הנאשם לביצוע העבירה. השופט קיבל את טענת התביעה כי הראיות הנסיבתיות, בשילוב שתיקתו של הנאשם ואי מתן הסבר חלופי, הוכיחו מעבר לספק סביר כי הוא אשם בשוד כפי שהואשם בסעיף השלישי. השופט הדגיש כי ההרשעה מוצדקת משום שהתרחיש המפליל הוא המסקנה הסבירה היחידה שניתן להסיק מהראיות שהוצגו. בכך הורשע הנאשם בכל הסעיפים. פסק דין זה ניתן בנוכחות הנתבע, עורך דינו והתובע.