ת"פ 29956-04-11

תקציר

הנאשם הואשם בחטיפה, כליאת שווא, חבלה בנסיבות מחמירות ואיומים על המתלונן. השופט מצא את הנאשם אשם בחטיפה, כליאת שווא ואיומים, אך לא אשם בחבלה בנסיבות מחמירות. השופט קיבל את גרסת המתלוננת לאירועים, ובכלל זה כי הנאשם כלא אותה, איים עליה ופצע אותה. השופט ציין כי מעשיו של הנאשם היו מתוכננים ומתוחכמים, דבר שסותר את טענת ההגנה לאי שפיות רגעית. לא הוצגו חוות דעת רפואיות של מומחים לתמיכה בטענת אי השפיות. לעניין האישום של כליאת שווא, קיבל השופט את הטענה כי הנאשם שלל מהמתלוננת את חירותה באמצעים שונים, לרבות כליאתה בתא מטען של רכב ואזיקתה, די היה בכך כדי לבסס את העבירה. באשר לאישום החטיפה, המתלוננת הוכנסה בכוח לתא המטען והורחקה בניגוד לרצונה, דבר המהווה את עבירת החטיפה. באשר לאישום האיומים, השופט מצא את טענת המתלוננת כי הנאשם איים להרוג אותה אמינה ולכן הרשיע את הנאשם. עם זאת, השופט זיכה את הנאשם מפציעה בנסיבות מחמירות. השופט קיבל את טענת ההגנה כי הסכמת המתלוננת לשחררה מהאזיקונים באמצעות סכין מבטלת את היסוד הנפשי הנדרש לעבירה. השופט הדגיש כי הפגיעה שנגרמה למתלונן אינה חמורה בהיותה שריטות בלבד. ככלל, השופט הורה על זיכויו של הנאשם מהעבירה של חבלה בנסיבות מחמירות, אך הרשיע אותו בחטיפה, כליאת שווא ואיומים.