דב"ע נז/55 - 4

תקציר

הערעור מתייחס לפרשנות הסכם עבודה קיבוצי שנחתם בין המערערת, אגודה שיתופית, לבין המשיב, ועד העובדים הארצי המייצג את העובדים השכירים של הקואופרטיב. המחלוקת נסובה סביב סעיף בהסכם, המכונה סעיף ההצמדה, המנסה להשוות את זכויותיהם של חברי הוועד והעובדים הוותיקים לארבע קטגוריות ספציפיות. המערערת ערכה שינויים בקוד הסוציאלי, החל רק על חברי הקואופרטיב, לעניין ימי חופשה ומחלה, ללא הסכמת ועד העובדים. המשיבה ביקשה לבטל את השינויים בטענה כי סעיף ההצמדה מחייב את הסכמת ועד העובדים לכל שינוי שיפגע בזכויותיהם של עובדים ותיקים. בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב קיבל את הבקשה. שני הצדדים ערערו על פסק הדין, וחלקו על פרשנות סעיף ההצמדה. בית הדין הארצי לעבודה קבע כי פרשנות ההסכם הקיבוצי צריכה להתבסס על הפרשנות התכליתית כנדרש בחוק החוזים (חלק כללי), כאשר המקור העיקרי הוא לשון החוזה. בית הדין קבע כי סעיף ההצמדה נועד ליצור שוויון בין החברים לבין העובדים הוותיקים, וכל שינוי בקוד הסוציאלי, לטוב ולרע, יחול אוטומטית על העובדים הוותיקים. הדרישה להסכמת ועד העובדים חלה רק על שינויים בקטגוריות עצמן או בנושאי הזכויות, ולא על שינויים בזכויות לגופן. עוד קבע בית המשפט כי דרישת ההסכמה אינה מעידה על זכות וטו של הוועדה, וכל שינוי באמצעות סעיף ההצמדה חייב להיעשות בתום לב. לפיכך, הערעור מתקבל, והחלטת בית המשפט המחוזי מבוטלת.