עפ"ג 26639-03-20

תקציר

המדינה ערערה על גזר הדין שהטיל בית משפט השלום בקריות על אדם שהודה בפריצה ובגניבה. המערער טען, כי שגה בית משפט קמא בכך שחרג ממתחם הענישה המומלץ מטעמי שיקום, שכן סיכויי השיקום של המשיב לא הוכחו דיים. המשיב עבר תכנית שיקום במהלך מאסרו הנוכחי והציג מסמכים התומכים בהתאמתו להמשך טיפול. בית משפט קמא קיבל מסמכים אלה כראיה, קבע טווח ענישה של 8 עד 20 חודשים והטיל עונש של חמישה חודשי מאסר, מתוכם שלושה חודשים מצטברים עם עונשו הנוכחי. בית המשפט המחוזי הכיר בכך שמתן עדיפות לשיקולי שיקום במקרה זה הוא חריג אך מוצדק, בהתחשב בסיכוייו החיוביים של המשיב לשיקום. בית המשפט הדגיש כי למרות עברו הפלילי של המשיב והעבירות היו חמורות, המשיב פנה להליך טיפולי וגילה מחויבות לשינוי דרכיו. בהסתמך על המסמכים שהובאו הגיע בית המשפט למסקנה כי עונשו של בית משפט קמא הולם וכי התערבות בו תשבש את הליך שיקומו של המשיב. לפיכך, דחה בית המשפט המחוזי את ערעור המדינה ואישר את העונש שהטיל עליו בית משפט השלום. החלטה זו התקבלה שלא בנוכחות הצדדים, שהסכימו לה על סמך הטיעונים והמסמכים שהוצגו קודם לכן.