ע"מ 29953-11-15

תקציר

המשיב, מנהל מע"מ, הטיל על המערערת כפל מס לפי סעיף 50(א) לחוק מע"מ, בעקבות הוצאת חשבוניות מס מטעם שתי חברות, שי תבור וי.ש. הפצה (החברות המפיקות), לשלוש חברות מוכרות לניכוי. לא הייתה מחלוקת כי המערערת כתבה את החשבוניות ומסרה אותן לחברות ההשתתפות העצמית. המערער טען כי הוא רק שליח מטעם יוסי לוי, שהיה הבעלים של החברות המנפיקות, ולכן אין להטיל עליו אחריות להוצאת החשבוניות. השופטת פתחה וציינה כי למרות שבית משפט פלילי הרשיע את לוי ואת החברות המנפיקות בהפצת חשבוניות פיקטיביות, אין משמעות הדבר באופן אוטומטי שגם החשבוניות הנדונות הן פיקטיביות, ואף לא שימשה ראיה לכאורה בהליך זה. המערער לא נחשב כמי שהפיץ את החשבוניות שלא כדין על סמך הרשעתו של לוי. לאחר מכן פנה השופט לבחון האם המערער אכן פעל כשליח, כפי שטען, או שהיה לו חלק מהותי יותר בפרשה. השופט מצא כי טענת המערער כי קיבל משלוחי זהב מלוי למסירה ללקוחות אינה סבירה או הגיונית. המערער לא זכר את המקומות בהם קיבל לכאורה את המשלוחים ולא המציא תעודות משלוח. הוא גם לא ידע להסביר כיצד קיבל זהב בשווי מאות אלפי שקלים ומדוע הזהב הועבר דרכו ולא דרך חברת שליחויות מקצועית. השופט הגיע למסקנה כי טענת המערער כי קיבל משלוחי זהב מלוי אינה עומדת במבחן הסבירות וההיגיון וכי המערער לא עמד ברף הגבוה של נטל ההוכחה המוטל עליו. גם בהנחה, בניגוד לאמור לעיל, כי המערערת קיבלה משלוחי זהב מלוי, קבעה השופטת כי המערערת לא בדקה את הקשר בין לוי לחברות המנפיקות, ואף לא בדקה את מקור הזהב, חרף הנסיבות המחשידות. עוד אישר המערער כי כתב את החשבוניות עם פרטים שגויים וידע זאת באותה עת. השופט הדגיש כי תפקידו של המערער לא הצטמצם לכתיבה טכנית של החשבוניות, כפי שטען, אלא נטל חלק פעיל ומהותי בתהליך הוצאתן: הוא ניהל משא ומתן עם הלקוחות, קבע את מחיר העסקאות ותנאיהן ויזם את ביצוען. לפיכך קבעה השופטת כי המערער לא היה "שליח" גרידא, אלא היד המכוונת והרוח החיה מאחורי הקלעים. לאחר מכן התייחס השופט לכך שהמערערת לא בחנה את זיקתו של יוסי לוי לחברות המנפיקות. המערער לא טען, ואף לא יכול היה להוכיח, כי בדק אם לוי מוסמך להוציא חשבוניות מטעמם. השופטת הדגישה כי חובה זו נובעת מכך שהמערערת כתבה את החשבוניות והייתה המבצעת של העסקאות. טענת המערער כי פעל על פי תכתיביו של לוי נדחתה, שכן הראיות הראו כי למערער היה שיקול דעת במילוי פרטי החשבונית ובקביעת מחיר העסקה. בסופו של דבר, השופט הגיע למסקנה כי המערער לא הצליח להוכיח כי פעל כשליח בלבד. נהפוך הוא, הראיות הראו כי הוא נטל חלק מרכזי ומשמעותי בהוצאת החשבוניות ובביצוע העסקאות. לפיכך, דחתה השופטת את טענת המערער כי אין לראות בו מי שהוציא את החשבוניות. עוד קבעה השופטת כי המערער הוציא את החשבוניות שלא כדין וכי המשיב היה מוצדק להטיל עליו כפל מס. השופטת דחתה גם את טענות המערערת בדבר היעדר הנמקה בהודעת כפל המס וחוסר תקינות הליך השימוע. באשר לטענת המערער כי הטלת כפל מס עליו, לצד הטלת מס על מעורבים אחרים, מהווה עשיית עושר ולא במשפט, קבע השופט כי אין מניעה להטיל כפל מס מספר פעמים על כל הצדדים הבלתי חוקיים. השופט קיבל גם את דברי המשיב כי רכיב המס לא ייגבה יותר מפעם אחת. לבסוף, השופט לא מצא כל סיבה להפחית את כפל המס שהוטל על המערער והורה לו לשלם את הוצאות המשפט של המשיב.