ע"פ 5225/98

תקציר

בית המשפט העליון אישר את פסיקת בית המשפט המחוזי שקבע כי נאשם אשם בהריגה לאחר שדקר למוות אדם אחר תשע פעמים בצווארו במהלך קטטה. בית המשפט מצא כי הנאשם יזם את הקטטה ולכן אינו יכול לטעון להגנה עצמית, שכן התנהגותו שהובילה לאירוע היוותה התנהגות בלתי הולמת. הנאשם יצא ממקלט ואז חזר כשהוא אוחז בסכין לאחר עימות מילולי עם המנוח על רקע כוונתו של האחרון לעשן סמים בתוכו. קביעותיו העובדתיות של בית המשפט המחוזי – לפיהן הנאשם יצא מהמקלט ושב עם סכין – נתמכו בחומר הראיות ועל כן אוששו. בית המשפט הסכים גם עם פרשנותו של בית המשפט המחוזי לחוק, שקבע כי אם אדם בהתנהגותו הפסולה צופה תקיפה, הוא מוותר על זכותו להגנה עצמית. במקרה זה, הנאשם הכיר את המנוח כעבריין מן המניין וראה אותו עם סכין, אך בכל זאת התעמת איתו. בעוד טענת הנאשם הייתה כי פעל מתוך הגנה עצמית לאחר שהותקף על ידי המנוח, בית המשפט מצא כי דבריו שלו סותרים זאת, ומראים במקום זאת רצון לנקמה, וכי הוא לא ניסה לסגת. לפיכך, בית המשפט לא מצא עילה להתערב בהכרעת דינו של בית המשפט המחוזי או בעונש של שתים עשרה שנות מאסר.