ת"א 6809-09-22

תקציר

פסק דין זה דן בקבילות ראיות בתביעת לשון הרע. התובעת, עמותה חינוכית, תובעת תלמיד לשעבר בגין סדרת פרסומים המכפישים לכאורה את התובע. הנאשם מכחיש את הפרסומים ומעלה להגנתו מספר טענות. פסק הדין מסכם תחילה את ההיסטוריה הפרוצדורלית של התיק, כולל הצגת רשימות עדים וראיות על ידי שני הצדדים. לאחר מכן, הוא מתווה את המסגרת המשפטית להגשת ראיות בתביעות לשון הרע, תוך הדגשה כי יש להציג ראיות בחבילה אחת, אלא אם צוין אחרת. פסק הדין בוחן כל ראיה שהוגשה לגופה. תצהירו של מנכ"ל התובעת, מר סנילביץ', נדחה ברובו כראיה לסתור את טענות הנתבעת, שכן הוא אינו מתייחס לטענות ההגנה הספציפיות של הנתבעת. עם זאת, תצהירו של מר חנוך מילוויצקי, המתמקד בנסיבות תצהירו של עד בתיק אחר, מתקבל כראיה לפי חוק איסור לשון הרע. לאחר מכן, גם תצהירה של עו"ד שרון בן-צבי נדחה כראיה חלופית משום שלא הוגש במועד. גם תצהירה של גב' נורמה ליבנה, המשבח באופן כללי את התובעת, אינו מתקבל, שכן הוא אינו סותר את הגנת הנתבע. לאחר מכן עובר פסק הדין להגשת מספר מסמכים, לרבות תמלילי שיחות בין הנאשם לבין מר רוזנשטרוך. השופט קובע כי לא ניתן להגיש מסמכים אלה כראיה לפי חוק איסור לשון הרע, שכן הם אינם סותרים את טענות הנתבע. בנוסף, השופט דוחה את הבקשה החלופית לקבלם כראיה מפריכה, בשל אי סדרים פרוצדורליים ופוטנציאל הפגיעה בעניינו של הנאשם. עם זאת, השופטת מתירה להגיש את תצהירו של מר רוזנשטרוך ונספחיו כראיה מפריכה, למרות טענת הנתבע לחיסיון עו"ד-לקוח, משום שהנתבע לא הביא ראיות מספיקות לתמיכה בטענתו. השופטת מדגישה כי הנתבע עדיין יכול להוכיח את טענותיו במהלך המשפט וכי משקל התצהיר עשוי להיות מושפע בהתאם. לבסוף, השופט קובע מועד אחרון להגשת ראיות משלימות לתצהירו של מר רוזנשטרום וקובע כי על התובע לפצות את הנתבע בהוצאות המשפט ובשכר טרחת עורך הדין, בשל התנהלותו הפרוצדורלית של התובע ועיכובים בהגשת ראיות. הסכום שנקבע הוא 10,000 שקל.