עפ"ג 56116-06-14

תקציר

זהו פסק דין בתיק שעניינו מרמה והתחזות שביצע המערער. המערער הורשע לאחר הסדר טיעון, שהביא לכתב אישום מתוקן. על פי האישום הראשון, המערער ביצע מספר עבירות במהלך חודש: הוא מצא את תעודת הזהות של המתלונן וגנב בתוכה את כרטיס האשראי; הוא השתמש בכרטיס האשראי בבתי עסק שונים; זייף את אישור הכניסה לאוניברסיטה על ידי הוספת תמונה משלו; והשתמש במרמה בהיתר המזויף כדי להיכנס למתחם האוניברסיטה. האישום השני ייחס למערער עבירה של התחזות לסטודנט לרפואה בבית חולים. המערער הודה בכתב האישום המתוקן במסגרת הסדר הטיעון והורשע. עם זאת, שירות המבחן המליץ שלא להרשעה, נוכח גילו הצעיר של המערער, נטילת האחריות וחלוף הזמן שחלף מאז ביצוע העבירות. בית משפט קמא אישר את ההרשעה, תוך שהוא מדגיש את חומרת העבירות ואת העניין הציבורי בכך. לאחר מכן גזר בית המשפט על המערער ארבעה חודשי מאסר על תנאי ו-120 שעות עבודות שירות. במהלך הדיון בערעור הוטל ספק באישום השני, והמדינה חזרה בה מהעבירה של התחזות לאדם אחר לפי סעיף 441 לחוק העונשין, שכן המערער לא התחזה לאדם ספציפי. לפיכך, זוכה המערער מעבירה זו. בית המשפט היה צריך להחליט אם ניתן לסיים את ההליך ללא הרשעה באישום הראשון. ההגנה ביקשה זאת, אך התביעה טענה כי העבירות מצדיקות הרשעה. השופטים קבעו כי העבירות באישום הראשון חמורות, וכי יש מקום להרשעה מטעמי גמול והרתעה. עוד קבעו כי ההרשעה לא תפגע קשות בשיקומו העתידי של המערער, וכי הנסיבות אינן מחייבות חריגה מחובת מיצוי הדין עם המערער. עם זאת, לאור הזיכוי באישום השני, החליטו השופטים להקל בעונש. כתוצאה מכך, ההרשעה באישום הראשון עמדה בעינה, אך המאסר על תנאי הופחת לשלושה חודשים ושעות עבודות השירות הופחתו ל-80.