ת"צ 15097-07-16

תקציר

המבקשים, תושבי מזרח ירושלים שבבעלותם כלי רכב, הגישו תביעה ייצוגית נגד עיריית ירושלים. לטענתם, היעדר מדחנים או מדחנים במזרח ירושלים מהווה אפליה על בסיס חוק איסור אפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בילוי ומקומות ציבוריים. המבקשים טענו כי הם ודומיהם אינם יכולים לשלם עבור חניה ללא אמצעים נגישים כגון מדחנים, ולכן נאלצו לבזבז זמן בחיפוש אחר אמצעי תשלום נגישים או לחנות בניגוד לחוק תוך סיכון בקנסות. עם זאת, בית המשפט מצא כי טענות המבקשים לאפליה לא הוכחו. העירייה עשתה מאמצים להסדיר את החניה במזרח ירושלים ולספק אמצעי תשלום נגישים, כגון איזי פארק ואפליקציות סלולריות, למרות השחתות חוזרות ונשנות של מונים באזור. המחסור במונים לא נבע מאפליה מכוונת, אלא מתגובה סבירה לנסיבות עובדתיות. זאת ועוד, אמצעי התשלום הקיימים כיום במזרח ירושלים היו נגישים וסיפקו פתרונות יעילים, בניגוד לטענת המבקשים. בנוסף, בית המשפט מצא כי המבקשים עצמם לא היו נציגים מהימנים של הקבוצה המופלה לכאורה, בשל התנהגותם וחוסר תום הלב. הבקשה נדחתה והמבקשים חויבו לשלם לעירייה הוצאות בסך 10,000 ₪ ושכר טרחת עורך דין.