עת"מ 7240-08-21

תקציר

העתירה, שהוגשה על ידי הורים לילדים הלומדים בבתי ספר בתל אביב, ביקשה לשנות את מדיניות העירייה בנוגע לרישום תלמידים, בטענה כי הדבר מביא להפרדה על בסיס מוצא התלמידים. העותרים רצו שהמדיניות תהיה כוללנית ואינטגרטיבית יותר. עם זאת, בית המשפט מצא כי מדיניות העירייה תואמת את הוראות החוק, המעניקות עדיפות לקרבה למקום המגורים בעת השמת תלמידים במוסדות חינוך. בית המשפט הגיע למסקנה כי העותרים לא הוכיחו די הצורך כי העירייה הפרה את החוק באופן שיטתי או כי מדיניותה הייתה בלתי סבירה. רק בחלק קטן מהמקרים שהציגו העותרים נרשמה חריגה מעקרון הקרבה, והעירייה סיפקה להם הסברים מספקים. כמו כן, לא התקיימו התנאים להרחבת שטחי הרישום מעבר לקרבה, כפי שהותוו בחוק. לפיכך, בית המשפט לא יכול היה להורות לעירייה לסטות מהוראות החוק. למרות שדחה את העתירה, בית המשפט הציע כי בקשות העברה פרטניות יכולות להיות הפתרון המתאים, כפי שהודגם בניסיונות קודמים של הצדדים להגיע להסכמה. בית המשפט עודד את העירייה ואת משרד החינוך לשקול בקשות אלה לגופו, תוך התחשבות באילוצים תקציביים אך גם בנסיבות הייחודיות של כל מקרה, אולי אף בראייה אינטגרטיבית. פסק הדין לא חייב את הצדדים לתוצאה ספציפית בנוגע למימון התחבורה, אך היה מצופה מהם להמשיך במשא ומתן בתום לב. פסק הדין לא פסק הוצאות למי מהצדדים, בהתחשב באופי העתירה ובהיסטוריה הפרוצדורלית.