סע"ש 42613-02-18

תקציר

התובע, דובר ערבית ואינו דובר עברית שוטפת, תבע את הנתבעים 1 ו-2 בטענה שהם מעסיקיו, ואת הנתבע 3, שהנפיק את תלושי השכר שלו. התובע לא הביא ראיות מספיקות לביסוס טענותיו, והסתמך רק על תצהירו ועדותו המקדמית. השופטת לא נתנה משקל רב לתצהיר התובע בשל גורמים שונים: הוא נחתם בשפה העברית; בקשתו של התובע לעדות מקדמית נעשתה זמן קצר לפני שעזב את הארץ; וזו הייתה עדות בודדת ללא ראיות תומכות או עדים. נטל ההוכחה לביסוס יחסי עבודה מוטל על התובע, אך הוא לא סיפק הבחנה ברורה בין הנתבעים ולא הציג תשתית עובדתית לטענותיו. עוד ציינה השופטת כי בתלושי השכר צוין כי הנתבע 3 הוא המעסיק. עדותו של בא כוח הנתבע 1 ומהות הסכם ההתקשרות תמכו בכך. בנוסף, התובע לא הגיש תביעת חוב כנגד הנתבע 3, שהיה בהליכי פירוק, למרות שהייתה לו הזדמנות לעשות כן. נוכח היעדר ראיות ויריבות בין הצדדים, דחה השופט את התביעה. התובע חויב לשלם את הוצאות הנתבע, וניתן לערער על ההחלטה בערכאה גבוהה יותר. פסק דין זה אינו מתייחס לגופה של התביעה, וחוסר שקידתה וראיותיה של התובעת הביא לדחייתה.