רע"ב 1730/10

תקציר

טענת המשיב כי יש לדחות את הבקשה משום שאינה מעוררת שאלה משפטית מעבר לנסיבותיו הפרטניות של המבקש, מקובלת על בית המשפט. הבקשה היא בקשת רשות ערעור על החלטת ועדת השחרורים, ובית המשפט מסכים כי בקשות כאלה יינתנו רק בנסיבות מיוחדות שבהן מתגלה בעיה משפטית בעלת חשיבות. הבקשה נוגעת לעניין פרטי ועל כן יש לדחותה, מטעמים אלה בלבד. זאת ועוד, בית המשפט קובע כי אין מקום להתערב בפסק דינו של בית משפט קמא, אשר דחה את בקשת המבקש לשחרור מוקדם על תנאי. עברו העשיר של המבקש בעבירות סמים, לרבות עבירות שבוצעו על תנאי בעבר, מצביע על כך שהוא אינו מועמד מתאים לשחרור ומהווה סכנה לשלום הציבור. בית המשפט מדגיש כי השיקום אמנם חשוב, אך הוא אינו השיקול היחיד ויש לשקול אותו לצד גורמים רלוונטיים נוספים. במקרה זה, התנהגותו של המבקש בעבר וחוסר היסוס להפר את תנאי שחרורו גוברים על מאמצי השיקום שלו. בנוסף, מציין בית המשפט כי נלקחת בחשבון הצהרת המשיב שלא להתנגד לדיון חוזר בבקשת המבקש לשחרור מוקדם. מכל הטעמים הללו, בקשת רשות הערעור נדחית.