ע"פ 971/21

תקציר

ערכאת הערעור, לאחר ששקלה את הערעור, המסמכים והטיעונים לעונש, החליטה לדחות את הערעור ולהותיר על כנו את העונש המקורי. בית המשפט לא מצא טעות מהותית או חריגה משמעותית מהענישה המקובלת בעבירות סמים, העולה בקנה אחד עם המדיניות שנקבעה בעבירות סמים, במיוחד נוכח החזקת כמות גדולה של קוקאין המיועדת להפצה. בית המשפט ציין כי בעוד שהמערער הביע חרטה וקיבל אחריות, אין די ראיות לשיקום או פוטנציאל ממשי לכך. הערכת שירות המבחן לא הצביעה על הליך שיקומי משמעותי, וחומרת העבירה חייבה ענישה מרתיעה על פני שיקולי שיקום. אופיו החיובי של המערער ונסיבותיו הוכרו, אך נוכח חומרת העבירה, שכללה כמות גדולה של קוקאין, נחשבו גורמים אישיים אלה כמשניים לאינטרס הציבורי בהרתעה מפני עבירות סמים. על אף שהמלצת שירות המבחן לא קוימה, וערכאת הערעור ביטלה את הגדרתו של המערער כסוחר סמים, העונש של 30 חודשי מאסר בפועל נמצא מתאים, בהיותו בטווח המקובל שנדון אף על ידי ההגנה. לפיכך, הערעור נדחה, וגזר הדין המקורי נותר על כנו, וחייב את המערער להתייצב למאסר עד ליום 5.4.2021.