עפ"ת 6936-04-13

תקציר

הערעור מתייחס לעבירת תנועה לפי תקנה 28(ב) האוסרת על החזקת טלפון או שימוש בו בזמן נהיגה, למעט דיבורית. מעדותו של השוטר עולה, כי ראה את המערער מצמיד טלפון לאוזנו. המערער טען כי ראייתו של השוטר אינה סבירה, וכי התקנה אוסרת רק על שימוש בטלפון ולא על החזקתו. השופט שקל את הניסוח הברור של התקנה, לפיו החזקת הטלפון כשלעצמה מהווה עבירה. השופט התייחס למקרים דומים והדגיש כי כוונת המחוקק הייתה למנוע הסחות דעת ולהבטיח את הבטיחות בדרכים. מאחר שבית משפט קמא מצא את עדותו של השוטר אמינה, והמערער לא הציג עילה להתערבות, נדחה הערעור. השופט הדגיש את התכלית הבטיחותית העומדת מאחורי התקנה, והגיע למסקנה כי הן החזקת הטלפון והן השימוש בו ללא דיבורית אסורים. ההחלטה התקבלה על סמך עדותו המהימנה של השוטר, תוך דחיית הטענות בדבר קבילות ראיות. החלטה זו מחזקת את כוונת התקנה, ומבטיחה כי הנהגים יחזיקו את ההגה בשתי ידיהם למען בטיחותם.