ע"פ 1493/98

תקציר

המערער הורשע ברצח לאחר שתקף למוות את הקורבן, ניקולאי צרבנקוב, באמצעות קרש משובץ מסמרים במהלך ויכוח. למרות טענת ההגנה העצמית, שכרות, התגרות וחוסר הכנה, דחה בית המשפט העליון הגנות אלה. על פי חוק העונשין, מצב של שכרות מוחלטת עשוי לפטור אדם מאחריות, אך המערער לא הצליח להוכיח כי שכרותו פגעה בהבנתו או במעשיו. סיפורו הקוהרנטי של המערער על האירועים והחלטתו לשבות כדי למנוע סכנה לכאורה הדגיש כי הוא לא היה במצב של שכרות כמתואר בחוק. יתר על כן, טענות על התגרות נדחו מכיוון שמעשיו נראו מחושבים ולא ספונטניים או בלתי נשלטים. מילים פוגעניות לבדן לא הצדיקו את תגובתו הקטלנית. אשר לשכרות התורמת ל"הפרעה נפשית חמורה", קבע בית המשפט כי לאורך כל האירוע היה המערער מודע ובשליטה. כתוצאה מכך, הוראות חוק העונשין בדבר הקלה בעונש בשל ליקוי שכלי או הגנה עצמית מופרזת לא נקבעו כבלתי ישימות. בית המשפט אישר את עונש מאסר העולם שהוטל בתחילה, והגיע למסקנה כי מעשיו של המערער שיקפו כוונה ומודעות לתוצאה הקטלנית.