ע"א 2444/90

תקציר

בתיק משפטי מורכב של "עסקת קומבינציה", המערערים היו בעלי מגרש בפתח תקווה והתקשרו בהסכם עם קבלן לבניית דירות, שהמערערים היו אמורים לקבל חלק ממנו. קודם להסכם זה אף התחייב הקבלן למכור דירה למשיבים ורשם על כך הערת אזהרה על הנכס. המשיבים שילמו לקבלן את מלוא הסכום, אך בהמשך נקלע הקבלן לקשיים כלכליים, שהובילו לביטול ההסכם ולתביעות משפטיות. בתחילה הסכימו המשיבים למחוק את הערת האזהרה בהסדר פשרה, בהנחה שההסכם בין המערערים לקבלן בטל. עם זאת, התפתחו פרשנויות משפטיות, שמהן עולה כי ייתכן שיש קשר ישיר בין המערערים לבין המשיבים, המצדיק את החזרת השטר. בית המשפט המחוזי צידד במשיבים, הגיע למסקנה כי כתב הוויתור שלהם התבסס על טעות משפטית וחייב את המערערים לפצות את המשיבים. בסופו של דבר דחה בית המשפט העליון מסקנה זו, בקובעו כי ויתור המשיבים היה טעות בכדאיות העסקה ולא טעות משפטית, ובכך אישר את הסדר הפשרה הראשוני. פסק דין זה הדגיש את חשיבותה של הוודאות בהסכמים חוזיים, במיוחד כאשר הסדרים כרוכים בסיכונים אינהרנטיים לגבי בירורים משפטיים עתידיים. משכך, התקבל ערעורם של המערערים, הגם שבית המשפט הכיר בתוצאה הקשה של המשיבים, שהותירה אותם ללא הדירה וללא החזר אך פטרה אותם מהוצאות נוספות ושכר טרחת עורך דין.