ת"א 24515-06-17

תקציר

נמצא כי הנתבעים הפרו את סימן המסחר הרשום של התובעת, וכתוצאה מכך ניתן לתובעת צו מניעה קבוע האוסר עליהם לעשות שימוש בסימן המפר בפעילותם העסקית. בית המשפט הכיר במורכבות חישוב הפיצוי בגין הפרת סימן מסחר, שכן הוא מושפע מגורמים שונים כגון מגמות שוק, התנהגות צרכנים וניהול עסקי. התובע תבע פיצוי על בסיס דמי שימוש או עשיית עושר ולא במשפט, אך בית המשפט דחה טענות אלה מחוסר ראיות מספיקות. גם חוות הדעת של התובע בנושא דמי הזיכיון נדחתה כבלתי תואמת את נסיבות המקרה. מאחר שהתובע לא יכול היה לספק ראיות מספיקות לנזקים, דן בית המשפט באפשרות לקבוע פיצוי באמצעות אומדן או ללא הוכחת נזק. בעוד שפקודת סימני המסחר אינה קובעת במפורש פיצוי ללא הוכחת נזק, בית המשפט דן בחוק הנזיקין המסחריים, המאפשר פיצויים של עד 100,000 ₪ לכל עוולה. עם זאת, מאחר שתביעת התובע לא עמדה בדרישות החוק, הציע בית המשפט לבחון מחדש את האפשרות להשתמש בשיטה זו בתביעות הפרת סימן מסחר, במיוחד כאשר הנתבע תורם לליקוי הראייתי. בסופו של דבר, החליט בית המשפט לפסוק לתובע פיצוי בסך 200,000 ₪, בצירוף ריבית והצמדה, בגין הפרת סימן המסחר של הנתבעים. סכום זה התבסס על אומדן כללי, תוך התחשבות בחומרתן, משכן ומיקומם של ההפרות. כמו כן חויבו הנתבעים בתשלום שכר טרחת עורך דינה והוצאותיה של התובעת, בסך 85,000 ₪, בשל הסיכון המודע וחשיפת המסמכים הבעייתית במהלך ההתדיינות המשפטית. פסק הדין העניק לתובעים הצלחה חלקית בתביעתם, והותיר להם את זכות הערעור במידת הצורך.