ע"ע 19213-07-10

תקציר

במקרה זה דן בית הדין בשאלה האם יש לגלות מסמכים מסוימים, תוך שימת דגש על העקרונות הקבועים בתקנה 46(א) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"א-1991. התקנה נועדה להבטיח שקיפות וצדק בכך שתאפשר גילוי מסמכים בעת הצורך לצורך הליך משפטי יעיל, כפי שהודגש בפרשת מכתשים. בית המשפט הדגיש את הצורך בגילוי מרבי של מידע רלוונטי, לפי פרשת עוז, תוך איזון בין אינטרסים חשובים אחרים כגון יעילות ופרטיות. הליך ההכרעה כרוך במבחן כפול: קביעת הרלוונטיות של המסמכים המבוקשים ושקילת אינטרסים מנוגדים כגון פרטיות או סודיות. במקרה דנן, מצא בית המשפט כי דוחות ההון הפרטיים של המשיב אינם רלוונטיים דיים להליך, והסכים עם הערכת בית המשפט המחוזי. עם זאת, הדוחות הכספיים של החברה נמצאו רלוונטיים שכן הם יכולים לסייע למערער להוכיח את טענותיו בדבר העסקה ותמורה. למרות שהמשיבה חששה מפגיעה בפרטיות, ציין בית המשפט כי החברה עצמה לא טענה כי גילוי הדוחות הכספיים יפגע באינטרסים שלה או יחשוף סודות מסחריים. בית המשפט הגיע למסקנה כי לא היו אינטרסים נגדיים מהותיים שימנעו את חשיפת הדוחות הכספיים הללו, במיוחד לאור הפסקת פעילותה של החברה. בסופו של דבר, הערעור התקבל בחלקו, והמשיבים הונחו למסור למערערת את הדוחות הכספיים לשנים 2004 ו-2005, ללא צו להוצאות בשל הצלחתו החלקית של הערעור.