ס"ע 34990-10-11

תקציר

פסק הדין דן בנסיבות סיום העסקתו של עובד זר ממושב אחיטוב. בית המשפט קובע תחילה כי צו ההרחבה במגזר החקלאי חל במקרה זה, כלומר על הנתבעים, המפעילים משק חקלאי בענף, לעמוד בתנאיו. התובע טען כי פוטר ללא הודעה מוקדמת או שימוע בשל השתתפותו במחאה נגד תנאי עבודתו ופעילותו בארגון מקצועי. הנתבעים, מנגד, טענו כי התובעת הועברה למעסיק אחר. בית הדין מצא את גרסת התובע לאירועים אמינה יותר וקיבל אותה, וקבע כי הנתבעים אכן פיטרו את התובע ללא הודעה מוקדמת או שימוע, וכי פיטורים אלה לא היו בתום לב. לפיכך, חויבו הנתבעים לשלם לתובע 5,000 ₪ כפיצוי בגין פיטורים שלא כדין. לאחר מכן פנה בית הדין לשאלה האם התובע קיבל שכר הולם במהלך עבודתו. נקבע כי לתובע לא נמסרה הודעת הפיטורים המוקדמת הנדרשת, ולכן חויבו הנתבעים לשלם לו פיצוי בסך 4100 ₪. באשר לתביעות התובע להפרשי שכר מינימום וגמול שעות נוספות, מצא בית הדין כי בניגוד לטענות התובע, הראיות הראו כי שולם לו שכר מינימום עבור כל שעות העבודה. עם זאת, הנתבעים לא פיצו את התובע כדין בגין כל השעות הנוספות שלו, ולכן בית המשפט פסק לו 3192 ₪ עבור גמול שעות נוספות. תביעות התובעת לגמול עבודה במנוחה השבועית, דמי חגים ותוספת שכר עבור עבודה בחגים נדחו מחוסר ראיות. התובע תבע גם קצבאות ופיצויים שונים בגין אי עמידת הנתבעים בהתחייבויותיהם כלפיו כעובד. בית המשפט קבע כי התובעת זכאית לדמי פדיון חופשה (5904 ש"ח), פדיון הבראה (1546 ש"ח), מענק שנתי (8755 ש"ח), דמי כלכלה (4900 ש"ח) ופיצוי בגין אי המצאת תלושי שכר על ידי הנתבעים (5500 ש"ח). מנגד, בית המשפט דחה את התביעות לתוספת משפחה, הפרשות לקרן השתלמות ופיצוי בגין הפרשה שאינה פנסיונית בשיעור של 18%. הנתבעים חויבו לשלם לתובע סכומים אלה, בסך כולל של 45,450 ₪, בתוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין. השופט החליט שלא לפסוק הוצאות משום שטענות התובע התקבלו באופן חלקי בלבד.