ער"מ 11549-06-21

תקציר

בית המשפט החליט לדחות את הערעור ממספר נימוקים. ראשית, על פי תקנה 73, המועד האחרון להגשת ערעור הוא 30 יום, דבר שלא עמד בו המערער. אמנם לבית המשפט שיקול דעת להאריך מועד זה לפי תקנה 125 מטעמים מיוחדים, אך שינוי הייצוג בין המערער לבין בא כוחו אינו מהווה טעם מיוחד, שכן מערכת היחסים בין צד לבא כוחו אינה אמורה להשפיע על התקדמות התיק. משבר הקורונה העולמי, בהיותו נסיבות חריגות, יכול להיחשב כסיבה מיוחדת לדחייה, והתקופה הסובבת את המגפה אכן מצדיקה גישה מקלה יותר לבקשות הארכה. עם זאת, גם בהתחשב במשבר, עדיין החמיצה המערערת את המועד האחרון בשלושה ימים, דבר שאינו שיהוי משמעותי דיו כדי להצדיק הארכה בפני עצמו. גורם קריטי נוסף בהכרעה בבקשת הארכה הוא הסיכוי להצלחת הערעור. במקרה זה, הערעור נסוב ברובו סביב קביעות עובדתיות שניתנו ברמה האזורית, שערכאת ערעור בדרך כלל אינה מתערבת בהן. זאת ועוד, בכוונת המערערת להגיש ראיות חדשות שלא הוצגו בפני בית המשפט המחוזי, דבר שאינו מותר בהליך הערעור. פסק דינו של בית המשפט המחוזי מפורט ומנומק היטב ומפנה למכלול טענות המערער, כך שסיכויי הצלחת הערעור נמוכים ביותר. לפיכך, חרף מצבה הכלכלי הקשה של המערערת והנסיבות החריגות של המגפה, הערעור נדחה בשל החמצת המועד האחרון וסיכויי ההצלחה המזעריים. ההחלטה התקבלה בהעדר הצדדים, ולא נפסקו הוצאות.