ע"פ 9804/02

תקציר

המערער, שהיה מובטל ומדוכא, ניהל מערכת יחסים מתוחה עם אחותו, שושנה גינזלר, שלדעתו לא סייעה לו מספיק. לאחר סדרת אירועים שהעצימה את כעסו של המערער על אחותו, היא הזמינה אותו לסעודת חג. המערער, שלא העריך את ההזמנה, תכנן בתגובה מעשה נורא. הוא נסע לבית אחותו עם שני מיכלי דלק ודלי, בידיעה שאחותו, בעלה אהרון גינזלר ובתם אורית גינזלר יהיו נוכחים בחג. המערער התגנב לבית ושפך בנזין על שולחן החג ועל היושבים בו, לרבות בני משפחתו, ומיד הצית את הדלק וגרם לפיצוץ. אהרון נפטר במקום, ואילו שושנה ואורית נפטרו בבית החולים ימים לאחר מכן מכוויות קשות. המערער נמצא אשם בשלושה מעשי רצח ונחקר על האירוע. הוא לא הביע חרטה על מעשיו ואף הצהיר כי הוא שמח שאחותו ובעלה מתו. שופטי בית משפט קמא נחלקו בשאלה האם יש לגזור על המערער שלושה מאסרי עולם רצופים או במקביל. דעת הרוב, המשנה לנשיא השופט ש' סירוטה והשופט א' טל, טענו לשלושה מאסרי עולם מצטברים, ואילו השופט ד"ר א' בנימיני סבר כי שלושה מאסרי עולם חופפים מתאימים יותר בהתחשב במצבו הנפשי של המערער ובנסיבות העבירות. הערעור עסק בגזר הדין ובשאלה האם על בית המשפט להטיל שלושה מאסרי עולם נפרדים או מאסר עולם אחד, שכן בא כוחו של המערער טען כי מעשיו היוו מעשה אחד. בית המשפט דן בפרשנותו של "אותו מעשה" לפי סעיף 186 לחוק סדר הדין הפלילי, והגיע למסקנה כי אין להגביל אותו למעשה הפיזי עצמו אלא להתחשב גם בנסיבות ובאינטרסים המוגנים על ידי חוק העונשין. שני מבחנים, המבחן הפורמלי-עובדתי והמבחן המהותי-מוסרי, הוצגו כדי לסייע בניתוח כל סיטואציה ובקביעת העונש המתאים. השופטים הסכימו כי מעשיו של המערער מהווים שלושה מעשי רצח נפרדים וכי לכל חיים זכות משלו להגנה. הם הדגישו את קדושת חיי האדם ואת הצורך בהרתעה מתאימה, המחייבת כל עבירה להיענש בנפרד. זאת ועוד, התכנון המדוקדק של פשעיו של המערער ומצבו הנפשי לא הצדיקו עונשים מקבילים. לפיכך, דחה בית המשפט את הערעור ואישר את שלושת מאסרי העולם המצטברים.