ב"ל 22595-12-21

תקציר

פסק הדין מתייחס לתביעה שהגיש יחיד המבקש קצבת נכות גבוהה יותר מהמוסד לביטוח לאומי (הנתבע) בטענה שהוא זקוק לסיוע משמעותי בביצוע פעולות יומיומיות והסעות מיוחדות. גובה הפנסיה הנוכחי שהוא מקבל אינו מספיק, לדבריו. חלקה הראשון של התביעה עוסק בצורך של התובע בסיוע והאם הוא זכאי לגובה פנסיה גבוה יותר לפי תקנה 10(ב) לתקנות הרלוונטיות. השופטים בחנו ביסודיות את הראיות והעדויות הרפואיות והגיעו למסקנה כי מצבו של התובע לא הידרדר וכי הוא נזקק לסיוע קל בלבד, ובכך דחו את תביעתו להגדלת הקצבה על בסיס צרכי הטיפול. חלקה השני של התביעה נוגע ליכולתו של התובע להשתמש בתחבורה ציבורית. השופטים מצאו פגמים משפטיים בהערכת הנתבעת את יכולתו של התובע להשתמש בתחבורה ציבורית. הדו"ח שהוגש לבית המשפט הכיל סתירות ואי דיוקים, שהובילו את השופטים לפסוק לטובת התובע בנושא זה. הם הורו להחזיר את התיק לנאשם להערכה מחודשת שתיערך באופן מסודר. הערכה זו צריכה לפרט את החומרים הרפואיים שנסקרו, את תהליך הבדיקה ואת המסקנות שהתקבלו לגבי יכולתו של התובע להשתמש בתחבורה ציבורית. כמו כן, השופטים מתחו ביקורת על חוסר הבהירות בנוגע לנוכחים בבדיקה והורו כי על ההערכה החדשה להתייחס גם לסוגיה זו. לתובע נפסק שכר טרחת עורך דין בסך 3,000 ₪ מהנתבעת. עוד נקבע בפסק הדין כי לכל צד זכות ערעור בתוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין. ההחלטה התקבלה שלא בנוכחות הצדדים ותועבר אליהם בהמשך.