ב"ל 3480-12-19

תקציר

פסק הדין במקרה זה מתייחס לתביעה שהגיש תובע המבקש להכיר בנזקי הגב שלו כפגיעה בעבודה לפי תורת המיקרוטראומה. התביעה הוגשה נגד המוסד לביטוח לאומי, אך השופטת, שגית דרוקר, פסקה נגד התובעים וקבעה כי לא הובאו ראיות מספיקות לתמיכה בתביעתם. על פי פסק הדין, עבודתה של התובעת כללה תנועות פיזיות שונות, לרבות הליכה, עמידה, נשיאה וכיפוף, ולא הוגבלה לפעולות חוזרות ונשנות המהוות מיקרוטראומה. כמו כן, השופטת ציינה כי פגיעתו של התובע מחייבת רמת הוכחה מחמירה יותר, שלא התקיימה במקרה זה. השופטת קיבלה את טענת ההגנה כי עבודתה של התובעת הייתה מגוונת ולא ניתן לסווגה כמיקרוטראומה. מהעדויות שהוצגו עולה כי רבות מהפעולות שביצע התובע לא היו רציפות או שלא בוצעו לאורך תקופות משמעותיות. בנוסף, השופטת ציינה כי התובע עבד פעמים רבות בתנוחת כריעה, אשר על פי פסיקות קודמות אינה נופלת תחת ההגדרה של מיקרוטראומה. מאחר שהתובעת לא הצליחה לבסס תשתית עובדתית ראשונית למיקרוטראומה, נדחתה התביעה. השופט הכיר בהיבט הביטוחי של התיק בכך שוויתר על כל צו להוצאות, והותיר כל צד לשאת בהוצאותיו. לתובעת ניתנה הזכות לערער על ההחלטה בבית הדין הארצי לעבודה בתוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין.