ב"ל 56927-01-19

תקציר

התובעת, גב' זויה גוסינוב, הגישה תביעה כנגד החלטת הנתבע, המוסד לביטוח לאומי, לדחות את תביעתה לקצבת אזרח ותיק. הנתבעת טענה כי התובעת לא צברה תקופות אכשרה מספיקות כעובדת מבוטחת כדי להיות זכאית לקצבה. עיקר המחלוקת בין הצדדים נסובה סביב התקופה בה שהה התובע בחו"ל. התובעת טענה כי הנתבעת הפרה את חובת הזהירות בכך שלא הודיעה לה כי תקופות השהייה בחו"ל אינן נכללות במניין זכאותה וכי לו ידעה, הייתה פועלת יותר לצבירת תקופות הזכאות הנדרשות. עם זאת, בית המשפט לא מצא טעם בטענות התובע. נמצא כי התובעת ובעלה עזבו את ישראל מסיבות אישיות וכי הנתבעת לא הטעתה אותם בנוגע לצבירת תקופות הזכאות. זאת ועוד, בית המשפט קבע כי לנתבעת לא הייתה חובה חוקית ליידע את המבוטחים על זכויותיהם על פי החוק וכי אי ידיעת החוק אינה יכולה להצדיק שינוי הוראותיו. בנוסף, גם אם התובעת הייתה מעודכנת, הדבר לא היה משנה את מצבה, שכן היא סווגה כ"עקרת בית" הפטורה מתשלום פרמיות, בין אם שהתה בארץ ובין אם בחו"ל. עוד טענה התובעת כי לא היה מקום לשלול את מעמד התושבות שלה בתקופות בהן שהתה בחו"ל, אך בית המשפט הבהיר כי סוגיה זו אינה מרכזית בתיק וכי גם אם טענתה הייתה מוצדקת, עדיין לא הייתה צוברת את תקופות הזכאות הנדרשות. לבסוף החליטה השופטת לדחות את התביעה, ללא צו להוצאות, והקציבה לצדדים 30 יום לערער על ההחלטה לבית הדין הארצי לעבודה.