עב"ל 49533-12-10

תקציר

בפסק דין זה החליט בית הדין לערעורים לקבל באופן חלקי ערעור על תביעת נפגעי עבודה לפי תורת המיקרוטראומה. בית הדין אישר את הצורך להוכיח רצף של תנועות זהות במהותן, החוזרות על עצמן, הגורמות נזק מצטבר הפוגע בכושר העבודה, כפי שנקבע במקרים קודמים. עם זאת, הוא לא מצא בסיס לביטול ממצאיו של בית משפט קמא הנוגעים לפעולות שונות כגון כיפוף וכריעה, שכן פעולות אלה נחשבו מגוונות מדי ולא חוזרות על עצמן במידה מספקת כדי לבסס טענת מיקרוטראומה. באופן ספציפי, פסק הדין מדגיש כי עבודתו של המערער כללה תנוחות סטטיות ולא תנועות חוזרות ונשנות מתמשכות, שהן חיוניות להוכחת מיקרוטראומה, במיוחד במקרים של פגיעות ברכיים. עם זאת, בית המשפט העביר את התיק לבית המשפט המחוזי לבחינה נוספת של שני היבטים מרכזיים: האופי החוזר ונשנה של טיפוס על סולמות לצורך עבודות תחזוקה, לרבות תדירות ופעולות נלוות כגון נשיאת ציוד, ושימוש בכלים רוטטים, שלא נחקר במלואו בהליך הקודם. בית המשפט ציין כי טענות המערער בדבר תדירות המשימות הללו נראות עקביות ונתמכות באופן סביר בראיות. היא הדגישה את הצורך להעריך האם פעולות אלה יכולות לבסס השפעה מיקרו-טראומטית מספקת על גבו התחתון של המערער, המצדיקה הערכה רפואית של מומחה. ההחלטה מכירה בהצלחה החלקית של הערעור, ומורה כי ההוצאות יידונו על ידי בית המשפט המחוזי לאחר דיון נוסף בסוגיות ספציפיות אלה.