ת"א 437/00

תקציר

התובעת, חברה להפצת שיש וגרניט, תבעה את הנתבעת, יצרנית ויבואנית לוחות השיש הבלעדית שלה, על ביטול חד צדדי של הסכם ההפצה ביניהם. הנתבעת טענה כי ביטלה את ההסכם משום שהיצרן לא יכול היה לספק את המוצר. בית המשפט מצא כי ביטולו של הנתבע היה בלתי חוקי, והיווה הפרת חוזה שכן הוא לא עמד בתנאי ההסכם או בדיני החוזים הישראליים. התובע תבע פיצויי קיום – רווח צפוי מההסכם – או לחילופין, פיצויי הסתמכות. בית המשפט חייב את הנתבעת בפיצויי קיום, שכן הפרה את החוזה שלא כדין. התגמול חושב על בסיס הרווח הצפוי, באמצעות מספר מבחני משנה: ציפיות הצדדים, המכירות בפועל והמציאות בשוק. התעריף נקבע על ידי ממוצע מחירי דגמים שונים, החלת הנחה של 20% וניכוי קנסות והוצאות. הסכום הכולל הסתכם ב-109,961 שקל, בתוספת הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 12,000 שקל. סכום זה שיקף את הרווח הצפוי למשך תקופת ההסכם, והתובע יצטרך לשלם עליו מיסים. בית המשפט דחה את טענת הרשלנות של התובעת, והורה לנתבעת לשלם את הסכומים שצוינו.