ע"א 31384-04-17

תקציר

לאחר בחינה מעמיקה של הטענות שהציגו הצדדים, לצד כתבי הטענות שהוגשו לבית משפט קמא והחלטת הרשם הבכיר צ'חנוביץ', נקבע כי יש לדחות את הערעור. מאוששות מסקנותיו של הרשם הבכיר צ'חנוביץ', המתיישבות אף הן עם הטענות שהעלה המשיב בדבר תחולת חוק ההתיישנות. לטענת הרשם, המשיב העלה את סוגיית ההתיישנות בכתבי הטענות הראשונים שלו, וקיים את הדרישה לעשות כן בהזדמנות הראשונה. בנוסף, בית המשפט דוחה את פרשנותו של המערער לחוק בדבר מועד תחילת תקופת ההתיישנות, ומתיישר במקום זאת עם קביעתו של צ'חנוביץ' כי תקופת ההתיישנות מתחילה מהמועד בו נצברת עילת התביעה, כמפורט בשיקים. נסיבותיו של מקרה זה שונות מפסקי דין קודמים שצוטטו על ידי המערערת, ועל כן הן אינן רלוונטיות. כמו כן, בית המשפט מדגיש כי היה מקום להציג את השיקים לפירעון בתוך 12 חודשים ממועד פירעונם, כאמור בסעיף 44(ב) לפקודה. הערעור נדחה בשל תום תקופת ההתיישנות, והמערערת חייבת בתשלום הוצאות משפט ושכ"ט עורך דין בסך 15,000 ₪. סכום זה, בצירוף שכר טרחה וריבית נוספים, ישולם למשיב בתוך 30 יום מיום מתן פסק הדין.