עע"מ 1909/19

תקציר

במקרה זה, שתי עתירות אזרחיות, פרשת גינדי ופרשת מועדון רחובות, מתמקדות בדרישה לתשלום היטל עבור שטחים ציבוריים פתוחים (היטל CP) על ידי עיריית רחובות. שאלה משפטית מרכזית הייתה האם ניתן לגבות היטל זה מכוח חוק העזר לרחובות (שטחים ציבוריים פתוחים), התשע"א-2011, משני בעלי נכסים שנבנו לפני חקיקת חוק העזר ולאחריו. בית המשפט המחוזי בפרשת גינדי תמך בהטלת ההיטל הן על בנייה קיימת והן על בנייה חדשה, ואילו בפרשת מועדון רחובות נקבע תחילה כי הוא חל רק על בנייה חדשה. היועץ המשפטי לממשלה טען כי חוק העזר מצדיק גביית היטל על כל הבניינים, שכן אין הבחנה לשונית בחוק העזר המורה אחרת. בית המשפט העליון הסכים עם היועץ המשפטי לממשלה, וציין כי הבחנה בין בנייה קיימת לחדשה עלולה להוביל לאפליה ללא הבחנות רלוונטיות בין בעלי הנכסים. משכך, אישר בית המשפט העליון את הפרשנות המשפטית לפיה ההיטל חל על כל הנכסים. עם זאת, נותרו שאלות עובדתיות האם השטחים הפתוחים הספציפיים המדוברים נבנו או רק שופצו לאחר חקיקת חוק העזר. עניינו של גינדי הועבר לבית המשפט המחוזי על מנת שיבחן מחדש עניינים עובדתיים אלה, ואילו תיק מועדון רחובות אישר את קביעתו של בית המשפט קמא כי בגן אלעזר לא בוצעו עבודות משמעותיות, ולא חל עליו היטל. בסופו של דבר, דחה בית המשפט את ערעור גינדי על הפרשנות המשפטית אך אישר אותה חלקית לבחינה עובדתית מחודשת, ודחה את ערעור מועדון רחובות מבחינת ממצאים עובדתיים. כל צד היה אמור לשאת בהוצאותיו המשפטיות.