ע"א 31033-07-19

תקציר

הערעור מערער על החלטת בית המשפט המחוזי לדחות על הסף תביעה לפיצויים בגין מכירת מקרקעין. המקרקעין המדוברים, שהיו בעבר בבעלות סבו של המערער, הועברו למשיב (הנציב העליון) בשנות הארבעים לצרכי ציבור אך נמכרו מאוחר יותר לצד שלישי. המערער, יחד עם יורשיו האחרים של סבו, פתחו בעבר בהליכים משפטיים, בהם ביקשו סעד הצהרתי ופיצויים הקשורים למקרקעין. עם זאת, טענותיהם נדחו בעתירה מנהלית, וערעור נוסף לבית המשפט העליון נדחה אף הוא. התביעה הנוכחית, שהוגשה על ידי המערערת בלבד, מבקשת מהמשיב פיצוי כספי על בסיס עשיית עושר ולא במשפט. בית משפט קמא דחה את התביעה בעילה של השתקה, והוביל לערעור זה. שופטי הערעור מסכימים עם קביעתו של בית משפט קמא, וקובעים כי התביעה הנוכחית היא למעשה אותה עילת תביעה כמו הקודמת, אלא משנה את הסעד המבוקש. הם מדגישים כי מתן אפשרות להתדיינות חוזרת באותו סכסוך יהיה בלתי יעיל ועלול להוביל להתנכלות למשיב. יתר על כן, מאחר שתביעת המערערת במקרקעין עצמם נדחתה, הרי שגם כל תביעה נוספת לפיצוי כספי הנובעת ממכירתה אינה מתקבלת על הדעת. לפיכך, הערעור נדחה, והמערערת מחויבת לשאת בהוצאות המשיב.