ע"א 8626/05

תקציר

הערעור בפני בית המשפט מתמקד בהוראת החוק המתאימה שיש להחיל על מצב בו קרקע שנרכשה על ידי עירייה משנה ייעוד. המערערים, שהם יורשיו של בעל הקרקע המקורי, טוענים כי יש להחיל את סעיף 195 לחוק התכנון והבניה, המקנה לבעל הקרקע הקודם או ליורשו זכות סירוב ראשונה כאשר השימוש המיועד בקרקע משתנה והיא עומדת למכירה. מנגד, העירייה טוענת כי חל סעיף 30 לפקודת בניין העיר העתיקה, המקנה זכות סירוב ראשונה רק למי שמכר את הנכס. שאלת המפתח היא, אפוא, איזו הוראה חלה על שינוי ייעוד הקרקע: פקודת בניין העיר, שהייתה בתוקף בעת רכישת הקרקע על ידי העירייה, או חוק התכנון והבניה, שנחקק מאוחר יותר. הקרקע המדוברת נרכשה על ידי העירייה בשנות ה-40 לצורך הקמת בית ספר, ותוכנית הנותנת תוקף לייעוד זה פורסמה בשנת 1947. ייעוד הקרקע השתנה בשנת 1993, והקרקע נמכרה לצד שלישי מבלי להציע למערערים אפשרות לרכוש אותה תחילה. פסק דינה של הנשיאה ביניש קובע כי כל זכות שתהיה לבעל הקרקע או ליורשו בעקבות שינוי ייעוד הקרקע יכולה להתגבש רק בעת שינוי הייעוד עצמו. לפיכך, יש לבחון את זכויות המערערים לפי סעיף 195 לחוק התכנון והבניה, שהיה בתוקף בעת שינוי הייעוד. יתר על כן, מאחר שהקרקע נרכשה על-ידי העירייה לפני פרסום התכנית למתן תוקף לייעוד הציבורי של הקרקע, היא אינה יכולה להיחשב כ"קרקע שנרכשה בביצוע תכנית על פי הסכם" לפי סעיף 195. לפיכך, המערערים אינם זכאים לזכויות המוקנות בסעיף זה. השופט רובינשטיין והשופט חשין מסכימים עם פסק דינה של הנשיאה ביניש. הערעור נדחה, והמערערים נדרשים לשלם לעירייה שכר טרחת עורך דין בסך 20,000 ₪.