סע"ש 44127-08-20

תקציר

התובעת, מטפלת זרה בסיעוד, תבעה את מעסיקיה – נתבעת 1, סבתה שהחזיקה ברישיון הסיעוד, ונתבעת 2, נכדתה שהתגוררה עם הסבתא – בגין הפרשי שכר, פיצויי פיטורים, פדיון חופשות, דמי הבראה והפרשות לפנסיה. בית הדין בחן את יחסי עובד מעביד ומצא יחסי עובד-מעביד משותפים בין התובעת לבין שני הנתבעים. נקבע כי התובעת עבדה במשרה מלאה אצל שני הנתבעים, מבלי שניהלה עסק עצמאי משלה. הפיקוח טופל בעיקר על ידי נאשם 2, בשל מצבו של נאשם 1. בית הדין קבע גם את תקופת ההעסקה, שהחלה ביום 1.4.2016 והסתיימה ביום 7.5.2020. באשר להפרשי השכר, מצא בית הדין כי הנתבעים לא שילמו לתובע דבר מעבר לאמור בתלושי השכר. בית המשפט קיבל את חישוב הפרשי השכר של התובעת על בסיס המשרה המלאה, אך צמצם את מספר חודשי העבודה בשל היעדרותה של התובעת בעת נסיעתה לחו"ל או החלפתה במטפלת אחרת. הפרשי השכר חושבו בסך 125,034.2 ₪. לגבי פיצויי הפיטורים, פדיון החופשה ודמי ההבראה, קיבל בית המשפט את חישובי התובעת. פיצויי הפיטורים הושלמו ל-11,009.3 ש"ח, דמי החופשה נקבעו ל-4,703.67 ש"ח ודמי ההבראה נקבעו על 5,043 ש"ח. בנוסף, בית המשפט הורה לנתבעים לשלם הפרשי פנסיה בסך 8,127.2 ₪ עבור 42.8 חודשי עבודה. הסכום הכולל שחבו הנתבעים לתובע, כולל הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין, עמד על 144,918.47 ₪. הנתבעים חויבו ביחד ולחוד בסכום זה וניתנו להם 30 יום לשלם. פסק הדין כלל זכות ערעור לבית הדין הארצי.