בר"ע 67901-03-17

תקציר

בית הדין האזורי מצא פגמים הן בהליך והן בתוכן ההחלטה בנוגע לסיום השמתו של עובד במשרד הביטחון. ההחלטה, שהתבססה על שיקולים מינהליים, נעדרה הצדקה, ולא שקלה את ההשלכות על העובד, ובכך חרגה מגבולות הסבירות. כמו כן, העובד לא זכה לשימוע ראוי. נוכח פגמים אלה, לצד סיכויי ההצלחה הרבים בהליך העיקרי, והיעדר פגיעה בעובד אם יינתן סעד זמני, קיבל בית הדין האזורי את בקשת העובד וקבע כי ההחלטה להפסיק את הצבתו אינה חוקית. העובד הורשה להמשיך לעבוד במשרד הביטחון עד להכרעה בתיק העיקרי, או עד תום החוזה בין המדינה לחברה שהעסיקה אותו. המדינה, החברה והעובד ביקשו כל אחד חופשה כדי לערער על ההחלטה. רוב השופטים הסכימו כי אין ליתן רשות ערעור, בהתחשב בשיקול דעתו של בית הדין האזורי במתן סעד זמני, ובהטיה הברורה של מאזן הנוחות כלפי העובד. ההחלטה לא הביעה כל עמדה בסוגיות העקרוניות העומדות על הפרק, אשר יידונו בערעור עתידי אפשרי על פסק הדין הסופי. גם נציגי הציבור של העובדים והמעסיקים הסכימו כי אין להעניק רשות ערעור. בעקבות זאת אושרה החלטת בית הדין האזורי, והעובד יכול היה להמשיך לעבוד במשרד הביטחון על פי הוראת השעה מבלי לפגוע בתביעותיו העתידיות נגד מעסיקו או משרד הביטחון.