עמ"י 15316-08-10

תקציר

פסק הדין מתייחס לשני ערעורים על צו שחרור של עצור שנבעו ממחלוקת על סמכות מקומית בין שתי ערכאות. העצור נעצר בחשד לסחר בנשק ובסמים. המדינה ערערה על החלטת בית משפט השלום ברמלה לשחרר את המשיב, בטענה כי לבית המשפט סמכות לדון בבקשה להארכת מעצר. משכך, ערערה המשיבה על החלטת בית המשפט בנימוק שהיא נעדרת סמכות ויש לדחות את הבקשה. הנושא המרכזי היה פרשנותו של סעיף 3 לחוק סדר הדין הפלילי, המתווה את סמכותו המקומית של בית משפט לדון בענייני מעצר. בית המשפט קבע כי יש לפרש את סעיף 3 באופן מצמצם, כלומר מרגע שמוגשת בקשה לבית משפט מסוים, יש להגיש בקשות נוספות לאותו בית משפט, כל עוד לא מתעוררות נסיבות חריגות. במקרה זה, מאחר שלא התקיימו נסיבות חריגות, בית משפט השלום ברמלה נעדר סמכות מקומית לדון בבקשה. עם זאת, מאחר שלבית המשפט הייתה סמכות עניינית, הוא הכריע לגופה של הבקשה והורה על שחרורו של המשיב בערבויות כבדות, אותן בחר השופט שלא לתקן. עוד ציינה השופטת כי המשיב הוא אסיר וכתב אישום צפוי להיות מוגש נגדו בקרוב, ולכן עודדה את הנציב לשקול מחדש את תנאי השחרור אם יתבקש. משכך, נדחו העררים, צו השחרור עמד בעינו, ותנאי השחרור נותרו על כנם עד לדיון נוסף.