ת"א 33971-09-20

תקציר

השופטת קבעה כי על הנתבעת להשיב לתובע סך של 83,225 ₪, כאמור בהסכם משנת 2014, וכי תביעת התובעת על בסיס הסכם 2016 לא התקבלה בשל עמימות וחוסר ראיות סביב נסיבות חתימתו. עוד קבעה השופטת כי טענות הנתבעת בדבר תקופת ההתיישנות ואי צירוף ההסכם משנת 2014 לכתב התביעה נדחו, שכן זו האחרונה לא מנעה מהתובע להשתמש בה כראיה, והראשונה טרם עברה את מגבלת שבע השנים. יתר על כן, השופטת לא קיבלה את טענת הנתבע כי ההסכם משנת 2014 היה למראית עין בלבד, וקבעה כי טענות הנתבע אינן מבוססות מספיק על ראיות, במיוחד בהתחשב בהודאת הנתבע עצמו כי הוא חייב לתובע 16,000 ₪. השופטת ציינה גם את כישלונה של התובעת להוכיח כי הנתבעת חתמה על הסכם 2016, יחד עם חוות דעתו של הגרפולוג המומחה לפיה החתימה על הסכם זה אינה של הנתבעת. השופטת הורתה לנתבעת לשלם לתובע סך של 83,225 ₪ בתוספת ריבית והפרשי הצמדה ממועד הגשת התביעה (14.9.2020) ועד למועד פסק הדין. השופט פסק גם את ההוצאות, והורה לנתבע לשלם לתובע הוצאות בסך 1,200 ₪ ו-2,500 ₪ שכר טרחת עורך דין, כולל מע"מ, בתוך 60 יום.