עת"מ 32945-10-18

תקציר

העותרים ביקשו לרכוש את הזכויות במגרש 103 במכרז פומבי, אך נדרשו על פי תנאי המכרז להגיש הצעה כוללת אחת לשני המגרשים. לטענתם, יש לקבוע את ההצעה הזוכה על פי הערכת המחיר המצטבר המוצע לשני המגרשים וכי הוראות המכרז משתמעות מכך. עם זאת, השופט מצא כי פרשנותם של העותרים אינה מדויקת ואינה עולה בקנה אחד עם לשונם והקשרם של מסמכי המכרז. לא הייתה דרישה להגיש הצעה אחת לשני המגרשים, והמגרשים היו נפרדים וניתן היה להגיש עליהם הצעות נפרדות. השופט הדגיש כי על העותרים בהליכים מנהליים להציג מידע עובדתי אמיתי ובשלמותו. השופטת בחנה את הוראות המכרז בקפידה ולא מצאה כל אזכור לבחינת הצעות על בסיס המחיר המצטבר המוצע לשני המגרשים. במקום זאת, ההוראות רמזו כי כל מגרש הוא עצמאי וכי ניתן להגיש הצעות עבור מגרש אחד או שניהם. השימוש הן בלשון יחיד והן בלשון רבים לאורך הוראות המכרז תמך בפרשנות זו. בנוסף, הדגישה השופטת כי ככלל יש לפרש את הוראות המכרז כך שיאפשרו השתתפות רחבה יותר ולא יגבילו אותה שלא לצורך. לפיכך, יש להעדיף את ההוראות המאפשרות למציעים להגיש הצעות למגרש אחד בלבד על פני פרשנויות חלופיות. בעקבות זאת קבעה השופטת כי המכרז מאפשר הגשת הצעות למגרש אחד או לשניהם וכי יש לקבוע את ההצעה הזוכה לכל מגרש על פי המחיר הגבוה ביותר שהוצע לאותו מגרש ספציפי. מאחר שהצעתה של המשיבה מס' 2 עבור מגרש 103 הייתה הגבוהה ביותר עבור מגרש זה, והצעתה של המשיבה מס' 3 עבור מגרש 101 הייתה הגבוהה ביותר עבור מגרש זה, החלטת ועדת המכרזים להעניק מגרשים אלה למשיבים אלה הייתה מוצדקת. העתירה נדחתה, והעותרים חויבו לשלם הוצאות בסך 12,000 ₪ למשיבים 1 ו-2 ו-5,000 ₪ למשיב 3.