ב"ל 35039-12-21

תקציר

התיק נסוב סביב השאלה האם התובעת, גב' לוי, זכאית לגמלת שאירים מהמוסד לביטוח לאומי (הנתבעת) לאחר פטירת בעלה לשעבר. הסוגיה המרכזית היא הקביעה האם גב' לוי ובעלה לשעבר היו ידועים בציבור בעת מותו, שכן דחיית תביעתה לקצבת שאירים על ידי הנתבע תלויה בשאלה זו. פסק הדין, שניתן על ידי נציג העובדים מר בצלאל פיינגולד, השופטת קרין ליבר לוין ונציג המעסיקים מר יורם זקס, בוחן בקפידה שלושה יסודות עיקריים לביסוס שותפות ידועה בציבור. ראשית, בית המשפט בוחן את הראיות שהוצגו בנוגע לקיום חיי המשפחה של בני הזוג כזוג, לרבות עדויות של שכנים ובני משפחה המעידים על מערכת היחסים ביניהם ועל הפעילות המשפחתית המשותפת. שנית, פסק הדין בוחן את דרישת החיים המשותפים, תוך הכרה בכך ש"בית" חורג ממגורים פיזיים ומקיף את המקום בו מתנהלים חיי המשפחה. בית המשפט מוצא את גרסת התובעת ואת העדויות התומכות משכנעות, וקובע כי ביתה של הגב' לוי היה מרכז חייהם המשותפים, למרות שגם למנוחה הייתה דירה. המרכיב השלישי נוגע לניהול משותף של משק הבית. התובעת מסבירה את התנהלותה הכספית במזומן, היעדר חשבונות משותפים והסתמכות על הכנסות המנוח, אותן מפרש בית המשפט כסוג של "התחייבות כספית". היעדר נכסים משותפים נרחבים אינו נתפס כמכשול לכינון חיים משותפים. בית המשפט מביא בחשבון גם את ההליכים הפנסיוניים שפתחה גב' לוי נגד המדינה, דבר המחזק את התפיסה כי היא והמנוח היו ידועים בציבור. בסופו של דבר, בית המשפט מגיע למסקנה כי התובעת הצליחה להוכיח כי היא והמנוח אכן היו ידועים בציבור. משכך, תביעתה לקצבת שאירים מתקבלת, והנתבע מצווה להעניק לה את הקצבה. עוד נקבע בפסק הדין כי לא ייפסקו הוצאות מאחר והתובע מיוצג על ידי הסיוע המשפטי, ולשני הצדדים הזכות לערער על ההחלטה בתוך 30 יום מיום קבלתה.