רע"א 3851/11

תקציר

בפסק דין זה דוחה בית המשפט את בקשת רשות הערעור בשל שיהוי משמעותי של המבקשים בבקשת צו מניעה זמני למניעת בנייה על חלקת קרקע שבמחלוקת, שהמשיבים 1 ו-2 התכוונו אליה והחלו לבנות עליה. המבקשים היו מודעים לכוונות הבנייה של המשיבים כבר בנובמבר 2009, אך הם התמהמהו עד אפריל 2011 כדי להגיש בקשה לצו מניעה זמני. בית המשפט מדגיש כי על הבקשות לסעד זמני להפגין דחיפות, דבר שהמבקשים לא עשו, כפי שמעיד חוסר המעש הממושך שלהם. זאת ועוד, בית המשפט מסכים עם המשיבים 1 ו-2, הטוענים כי שיקולי השיהוי בדבר שיהוי בדרך כלל אינם גוברים על תביעות קנייניות, אלא אם כן זכות קניינית מבוססת היטב באמצעות ראיות בעת בקשת צו מניעה קבוע. בנוסף, חששות בדבר חוקיות היתר הבנייה נמצאו בלתי ראויים לערר זה; סוגיות אלה צריכות להידון באמצעות בית המשפט לעניינים מנהליים. פעולתם המאוחרת והמקבילה של המבקשים, הן ברשויות התכנון והן בבתי המשפט, הצביעה על חוסר דחיפות בסתירה לטענותיהם, והביאה לדחיית ערעורם. משכך, נדרשים המבקשים לשלם שכר טרחת עורך דין לשתי קבוצות המשיבים, דבר המשקף את הליקויים הפרוצדורליים ומחזק את הצורך בנקיטת הליכים משפטיים במועד.