ע"פ 2598/94

תקציר

הערעור על פסק הדין המקורי של בית המשפט המחוזי בירושלים נדחה ביום 25.12.95. מדובר במערער שהוגש נגדו שני אישומים הנוגעים לאירועי יידוי אבנים בראס אל-עמוד, שם הותקף רכבו. בשני האירועים הגיב המערער בירי בנשקו, תוך שהוא טוען להגנה עצמית. באירוע הראשון, ב-19 במאי 1992, הוא הורשע בגרימת נזק לרכוש לאחר שירה לתוך בית מגורים, כאשר לא נשקפה סכנה מיידית. באירוע השני, ב-2.3.93, הוא הורשע בהריגה לאחר שרדף אחרי מיידי אבנים וביצע ירי שהביא למותו של תושב. בית המשפט מצא את מעשיו פזיזים, שכן הוא רדף אחרי מיידי האבנים לתוך אזור מגורים וירה במקביל לקרקע, תוך שהוא יוצר סיכון לאזרחים הסמוכים. גרסאותיו הבלתי עקביות של המערער – תחילה טען כי ירה באוויר ולאחר מכן תיארו ירי ישיר – נחשבו בלתי אמינות, והביאו את בית המשפט לקיים את פסק הדין הראשוני על סמך הודעת המשטרה המקורית. יתר על כן, הגנת ההגנה העצמית הכוזבת נדחתה, שכן תגובותיו של המערער, אף שהושפעו מחוויות טראומטיות קודמות, היו בלתי מידתיות. למרות שהכיר בטראומות העבר של המערער מאירועים דומים, הדגיש בית המשפט את הצורך בשמירה על שלטון החוק, ובכך אישר את ההרשעה וגזר הדין המקוריים בהריגה. התיקונים האחרונים לחוק העונשין נשקלו אך נמצא כי אין בהם כדי לשנות את אחריותו או הרשעתו של המערער.