עפ"ת 35654-04-19

תקציר

בפסק דין זה, בית המשפט המחוזי בירושלים (בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים) דן בערעורו של באסם טהה על פסק דינו של בית משפט השלום לתעבורה. המערער הורשע בגרימת מוות ברשלנות עקב תאונת דרכים ובנהיגה ללא פוליסת ביטוח תקפה. בית המשפט העליון (בטעות, הכוונה לבית המשפט המחוזי) ביטל את הרשעת המערער בגרימת מוות ברשלנות, אך השאיר על כנה את הרשעתו בעבירת הנהיגה ללא ביטוח. **ניתוח משפטי:** **1. עקרונות משפטיים מרכזיים:** * **רשלנות תורמת וניתוק הקשר הסיבתי:** הסוגיה המרכזית בפסק הדין נוגעת לאחריות בנזיקין ופלילית במקרה של תאונת דרכים בה מעורבים שני גורמים, כאשר כל אחד מהם פועל באופן רשלני. בית המשפט בחן את האפשרות שרשלנותו של הולך הרגל (המנוחה) יכולה לנתק את הקשר הסיבתי בין רשלנות הנהג (המערער) לבין התאונה, ובכך לפטור את הנהג מאחריות פלילית. * **חובת הזהירות של נהג:** פסק הדין סוקר בהרחבה את הלכות בית המשפט העליון בנוגע לחובת הזהירות המוטלת על נהג, לרבות החובה לצפות מראש "פורענויות" אפשריות, כפי שנקבע בעניין ליכטנשטיין. כמו כן, נדונה החובה לצפות שוללכי רגל חוצים במעברי חציה, אף אם הם מתפרצים לכביש באופן רשלני (עניין שטרייזנט). * **חובות הולך רגל:** בית המשפט הדגיש כי גם על הולכי רגל מוטלות חובות, ובהן ציות לרמזור, בדיקת מצב התנועה לפני חצייה, והימנעות מירידה פתאומית לכביש (תקנות התעבורה, תקנה 110(א) ו-111). * **"התאונה הבלתי נמנעת":** פסק הדין עסק בטענה כי התאונה הייתה "בלתי נמנעת", כלומר, גם אם הנהג היה נוהג באופן זהיר, לא היה יכול למנוע את הפגיעה במנוחה. המערער טען כי בהתאם לנתונים, מרחק הבלימה הנדרש היה גדול יותר מהמרחק שנותר לו לעצור. בית המשפט קבע כי בהינתן המהירות והנתונים, התאונה הייתה בלתי נמנעת מבחינת המערער. * **נסיבות צומת מרומזרת לעומת צומת בלתי מרומזרת:** בית המשפט הבחין בין חובות הזהירות של נהג בצומת מרומזרת, שם הוא רשאי להניח שהולכי רגל מצייתים לרמזור, לבין צומת בלתי מרומזרת, שם עליו לצפות יותר מגוון רחב יותר של התנהגויות. **2. חידושים או דגשים משפטיים:** * **הדגשת "אי-הצפיות" של חציית רמזור אדום:** החידוש המרכזי בפסק דין זה טמון בקביעה כי חציית הולך רגל מעבר חציה באור אדום, במיוחד בצומת מרומזרת, עשויה להיות כה חמורה ובלתי צפויה, עד כדי ניתוק הקשר הסיבתי בין רשלנות הנהג (אם הייתה כזו) לבין התאונה. בית המשפט קבע כי במקרים מסוימים, "רשלנות הולך הרגל כה גדולה, עד שהיא מנתקת את הקשר הסיבתי", וכי "לא בכל מקרה, הנהג, ולו גם הזהיר, יכול למנוע את התוצאות של התנהגות הולך הרגל". * **הבחנה בין "ירוק מהבהב" ל"ירוק רצוף":** בית המשפט הבהיר כי מבחינה משפטית, אור ירוק מהבהב שקול לאור ירוק רצוף, וכי תכליתו היא לתת לנהג התראה לקראת מעבר לאור צהוב. עם זאת, הודגש כי הוראת אור צהוב מחייבת עצירה אם הדבר אפשרי בבטחה, ואם לאו, יש להשלים את חציית הצומת. * **ביקורת על הגשת כתב אישום במקרים גבוליים:** בהערה שנייה, בית המשפט הביע ביקורת על הגשת כתב אישום במקרים גבוליים, והציע כי במקרים דומים למקרה הנדון, ראוי היה לשקול הימנעות מהעמדה לדין מלכתחילה. * **הבחנה בין סעיפי חוק:** בהערה ראשונה, בית המשפט הפנה להבחנה בין עבירת גרימת מוות ברשלנות לפי חוק העונשין (סעיף 304) לבין עבירה מקבילה בפקודת התעבורה (סעיף 64), שהיא "עבירה מיוחדת ועצמאית של גרימת מוות ברשלנות תוך כדי שימוש ברכב". **3. תוצאת פסק הדין:** בית המשפט ביטל את הרשעת המערער בגרימת מוות ברשלנות, וקבע כי למרות נסיבות התאונה, רשלנותה של המנוחה חצתה את גבולות הניתוק הסיבתי. המערער זוכה מעבירה זו. עם זאת, הרשעתו בעבירת הנהיגה ללא פוליסת ביטוח תקפה נותרה על כנה, והוטל עליו קנס כספי.