ע"פ 3328/14

תקציר

פסק הדין מתייחס לשני נאשמים, סמר ועומר, שערערו על הרשעתם ברצח וביקשו לבטל אותה. סמר טענה כי עניינה אינו נופל בגדרו של סעיף 34א לחוק העונשין, שעניינו חריגה מהתוכנית הפלילית המקורית של פעולה משותפת. בית המשפט הסכים, שכן מעשיו של עומר, שביצע פיזית את הפשע, תאמו את התכנון המקורי. בית המשפט בחן את פעולותיה של סמר במסגרת דיני השותפות הרגילים. בית המשפט מצא כי חלקה של סמר בפשע לא היה של עוזרת אלא של מבצע משותף, בהתבסס על השתתפותה הפעילה משלב התכנון ועד לביצוע. בית המשפט ייחס לסמר יסוד נפשי של אדישות ביחס למות הקורבן, שהיה בו די להרשעה ברצח לפי סעיף 300(א)(3) לחוק העונשין. זאת משום שהשתתפה במעשים שהובילו ישירות למותה של הקורבן והפגינה יחס של אדישות, גם אם לא רצתה שהמוות יתרחש. בית המשפט דחה את ערעורו של עומר, וקבע כי הגנתו נעדרת ראיות ומהימנות. ערעוריהם של סמר ועומר נדחו, אך נימוק טכני בנוגע לפיצויים שנפסקו למשפחת הקורבן אושר, תוך תיקון הסכומים ששולמו על ידי הנאשמים. השופט נ' סולברג והשופט י' וילנר הסכימו עם פסק הדין.