ק"ג 37306-02-14

תקציר

פסק הדין דן בתקנות קרן פנסיה ובמעמדן המשפטי כחוזה מחייב בין הקרן לחבריה. על פי פסק הדין, כל שינוי בתקנות אלה נחשב להפרת חוזה ולפגיעה בעקרון השוויון. במקרה זה טענה התובעת, שהיא חברה בקרן הפנסיה, כי יש להכיר בה כנכה ולקבל הטבות לפי מסלול ספציפי המזכה אותה בקצבת נכות גבוהה יותר. עם זאת, בית המשפט מצא כי התובעת לא פנתה לקרן או למעסיקה כדי לברר את מסלול הביטוח שלה במהלך חברותה. בנוסף, התקנות הרלוונטיות לעניינה היו אלה שהיו בתוקף בעת קביעת נכותה, אשר לא תמכו בתביעתה. עוד ציין בית המשפט כי התובעת לא הביאה ראיה לכך שהייתה בוחרת במסלול ביטוחי אחר לו נודע לה על השינויים בתקנות. הודגש כי באחריות קרן הפנסיה להודיע לעמיתיה על שינויים המיטיבים עמם, אך הוספת מסלולי הביטוח לא היוותה עובדה בסיסית מהותית המחייבת הודעה מפורשת. זאת ועוד, הנתבעת מילאה את חובתה לגלות מידע באמצעות משלוח דוחות תקופתיים לתובע. לבסוף, הדגיש בית המשפט את חשיבות תקנון קרן הפנסיה ואת עקרון השוויון, ודחה את תביעת התובעת, שכן הדבר יטיל הוצאות מיותרות על כלל העמיתים ויפר את תקנון הקרן.