ת"צ 56381-12-19

תקציר

בית המשפט החליט כי בקשת המבקש לסגת מהתביעה הייצוגית נגד המשיב היא כדין. להליך הנסיגה שני שלבים. ראשית, בית המשפט בוחן האם יש לאשר את בקשת ההסתלקות על כל מרכיביה, ושנית, הוא מתייחס לסוגיות של מינוי מבקש חלופי ופרסום ההסתלקות בהתאם לתקנות הרלוונטיות. הפיקוח של בית המשפט על תהליך ההסתלקות נועד להתגבר על בעיות פוטנציאליות בהסדרים שנעשו בין הצדדים, לרבות הגשת תביעות סרק או הסתלקות מתקפות תמורת הטבות. במקרה דנן, מאחר שהמשיבה הסכימה לתקן את מערכותיה ולהעמיד את ההחזרים המתאימים, הושגה תכליתו העיקרית של ההליך. לפיכך, בית המשפט מקבל את בקשת ההסתלקות, אשר תחסוך לצדדים טרחה ועלויות משמעותיות תוך הפחתת העומס על בית המשפט. החוק דורש שכל הטבה הקשורה לנסיגה תאושר על ידי בית המשפט. המבקש דרש סך של 72,000 ₪ פיצוי ו-108,000 ₪ שכר טרחת עורך דין, אשר בית המשפט ימצא לנכון בנסיבות העניין. בית המשפט דן בדעות החלוקות בשאלה האם יש להעניק פיצויים, בסופו של דבר בעקבות פסיקת בית המשפט העליון בפרשת סונול, המאפשרת זאת במקרים חריגים. בית המשפט מגיע למסקנה כי הבקשה הנוכחית חושפת עילת תביעה וההליך הביא תועלת משמעותית. לפיכך, היא מאשרת את שכר הטרחה ושכר טרחת עורך הדין המבוקשים, למרות היותם גבוהים יחסית. השופט גם בוחר שלא להורות על פרסום ההסתלקות או למנות מבקש חדש, בהתחשב בשלב המקדמי של הבקשה וביתרונות ההסדר. כמו כן, בשל השלב המוקדם של הבקשה וההטבות שהושגו, בית המשפט פוטר את הצדדים מתשלום המחצית השנייה של האגרה. לבסוף, תביעתו האישית של המבקש נדחית, והמשיב מחויב לשלם את הפיצוי המוסכם ואת שכר טרחת עורך הדין. התיק נסגר.