ת"א 8831-04-20

תקציר

בתיק המאוחד של אנקום נגד בוטיק, בנוגע להסכמים לנכס המשמש כבית מלון, הגישו הצדדים תביעות בנושא תשלומים ושירותי ניהול. בוטיק ביקשה לחייב את אנקום להפקיד ערבות עלות, בנימוק של חוסר יציבות פיננסית של אנקום וסיכוייה הקלושים לתביעה. אנקום הכחישה טענות אלה וטענה כי בקשתה של בוטיק היא אסטרטגית, לאור ההליכים הכספיים שהתכוונו שתי החברות להגיש זו נגד זו. בית המשפט בחן את הבקשה לפי סעיף 353א לחוק החברות ותקנה 157(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, המאפשרים הטלת אחריות להוצאות על ידי תובעים. היא מצאה כי הדוחות הכספיים של אנקום הראו יכולת מספקת לשלם, וכי השעבוד היחיד על הנכס שלה לא היווה נטל כספי, בהיותו קשור לנכס נמכר ובבעלות בעל השליטה בה. בית המשפט לא השתכנע מטיעוניה של בוטיק בדבר חוסר יכולתה של אנקום לשלם, ואף לא מצא את תביעתה של אנקום קנטרנית, בהתחשב בסכום הקבוע הנתבע ובתקדים שנקבע הדוחה טענות הגנה הקשורות למגפה. בסופו של דבר, דחה בית המשפט את בקשתה של בוטיק, וקבע כי הנסיבות אינן מצדיקות לחייב את אנקום להפקיד ערבות הוצאות. במקום זאת, בוטיק חויבה לשלם לאנקום 3,000 שקל הוצאות בקשה, צמודות למדד ונושאות ריבית משפטית. ההחלטה הועברה לשני הצדדים.