עב"ל 12610-10-21

תקציר

בית הדין הגיע למסקנה כי יש לקבל את הערעור, תוך הכרה באירוע כתאונת עבודה. סעיפים 79 ו-80 לחוק קובעים כי על מנת שתאונה תיחשב כתאונת עבודה, עליה להתרחש במהלך העבודה או בעקבותיה. המערערת טענה לפי סעיף 80(1) כי התאונה אירעה לאחר איסוף טלפון, משימה שהוטלה על ידי המעביד, בהתאם לחובות העבודה. בית המשפט הדגיש את הקשר הסיבתי בין העבודה לבין התאונה, וקבע את משמעותו ללא קשר לשאלה אם המשימה בוצעה מחוץ לשעות העבודה הרגילות. בהתייחסו לפרשת לילי, בית המשפט אישר כי תאונה יכולה להיחשב לתאונת עבודה אם היא קשורה סיבתית לעבודה, גם במהלך פעילויות שלכאורה אינן קשורות. בתרחיש זה, המערערת, לאחר שעות העבודה, התכוונה להשלים מטלה הקשורה לעבודה ללא כל סטייה מטעמים אישיים, ובכך לקיים את מבחן הקשר הסיבתי. משכך, נפסק כי התאונה נופלת תחת סעיף 79, ובמידה מסוימת סעיף 80(1), המסמן אותה כתאונת עבודה. טענת המשיב בדבר חריגה מהעבודה נדחתה כבלתי רלוונטית, נוכח היעדר הפרעה למשימות אישיות. בית הדין פסק למערערת הוצאות בסך 4,000 ₪, תוך הכרה באירוע מיום 12.7.2018 כפגיעה בעבודה ובכך אישר את ההחלטה, תוך מתן פסק הדין על ידי הנשיאה ורדה וירט-בירץ' ונתמך על ידי חברים נוספים בהרכב השופטים.