בג"צ 2418/18

תקציר

פסק הדין המדובר הוא דחיית עתירה נגד ההחלטה להרוס מבנה הקשור לפיגוע. בית המשפט לא מצא עילה משפטית להתערב בהחלטת המשיבים להרוס את המבנה, שהייתה מוצדקת כאמצעי הרתעה. הסוגיה המרכזית שנדונה בעתירה הייתה הבעלות על הבניין, כאשר העותרים טענו כי הוא שייך לצד שלישי שלא היה מעורב בפיגוע. עם זאת, בית המשפט מצא כי גם אם תתקבל טענות העותרים לבעלות, עדיין יש לדחות את העתירות, שכן זיקתם של דיירי הבניין למבנה היא משמעותית ועמוקה. בית המשפט הכיר ברלוונטיות של הבעלות, אך קבע כי הקרבה בין הדיירים לבין בעל הבית – במקרה זה, אביו ודודו של המחבל – גוברת על שיקול הבעלות. זאת ועוד, בית המשפט אישר את עמדת המשיבים כי ההריסה תשמש הרתעה אפקטיבית, במיוחד נוכח הקשר למגורים. גם טענות אחרות בנוגע לאופן ההריסה, מספר המבנים שנהרסו ועיתוי ההחלטה נדחו. פסק הדין הדגיש את חשיבותן של הראיות המינהליות במקרים אלה ואת שיקול הדעת הנתון למפקד הצבאי בהפעלת סמכויותיו. לבסוף, בית המשפט הכיר בזכותם של העותרים להתארגן וקבע מועד אחרון לביצוע ההריסה, תוך הבטחת צו ביניים עד אז.