ע"א 25571-05-11

תקציר

עניינה של תביעת הנזיקין שהגיש תושב עזה לבית משפט השלום נגד מתאם פעולות הממשלה בשטחים. הטענה מתייחסת לאירוע שאירע במהלך מבצע "עופרת יצוקה". בית משפט קמא דחה את התביעה לגופה, והמשיבה (התובעת בבית משפט השלום) ערערה לבית המשפט המחוזי. המערערת (הנתבעת בבית משפט השלום) טענה כי יש לדחות את התביעה מחמת התיישנות. המשיב טען כי אין להחיל את תקופת ההתיישנות, או לחילופין, כי יש למנוע מהמערער להעלות טענה זו משום שהתנהלותו של המערער עצמו מנעה את הטיפול בתביעה. בית המשפט המחוזי קיבל את הערעור ודחה את החלטת בית המשפט קמא, תוך שהוא דוחה את התביעה בעילה של התיישנות. בית המשפט קבע כי פסיקות בית המשפט העליון שניתנו לאחרונה שינו את הנוף המשפטי, וקבע כי הוראות חוק ההתיישנות אינן חלות בנוסף להוראות חוק הנזיקין האזרחי, ובפרט סעיף 5א. זאת ועוד, בית המשפט דחה את טענות המשיב כי המערער התחייב במשתמע שלא להעלות את הגנת ההתיישנות, או כי המערער מנוע מלעשות כן. בית המשפט מצא כי המשיב לא הוכיח כי לא עלה בידו לקדם את ההליך הראשון או כי קיימים חסמים להגשה חוזרת של התביעה במועד מוקדם יותר. לפיכך, התביעה נדחתה מחמת התיישנות, ושני הצדדים יישאו בהוצאות המשפט שלהם.